ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יט:
חדושים
תוספות ד"ה אדמשמע דאין כו' דאין סוף האם להיות אשם כו' עכ"ל. אע"ג דדמיה לאשם כדאיתא במתני' דלקמן היינו כשעדיין לא נתכפר באשם אחר משא"כ אם בנה קרב אשם או היא אזלא לנדבה כדמתני' דלקמן. ק"ל:
ד"ה ר"ש כו' ולימא תימכר שלא במום כו' עכ"ל. ולא ניחא להו בסברת רש"י דדחו לה לסברא זו בכמה דוכתי בסוגיא זו. ק"ל:
הגהות
גמ' במפריש נקבה לאשם דאין כו' (מיימוני פ"ה מה' פ"ה).
הוי אמינא עולה הוא דלא קרבה כו' כצ"ל:
המפריש נקבה לאשם תרעה כו' (מיימוני פ' ט"ו מה' מע"ק ופ"ד מה' פ"ה וה' תמורה):
הקדיש זכר לדמיו קדוש כו' (גז"ש פ' ט"ו מה' פ"ה)
א"ל ר"ש לטעמיה דאמר כל מידי דלא חזי לי' לגופיה כו' דלא חזי ואמר ר"ש דקדיש שאני כו' כצ"ל:
ת"ר המקדיש נקבה לעולתו ולפסחו כו' כצ"ל (מיימוני שם ופ"א מה' תמורה):
רש"י ד"ה ליכא שם כו' שם אשם הס"ד:
ד"ה והאי נמי כו' וליקרב אשם הס"ד:
ד"ה תימכר שלא כו' הגוף ותימכר מיד כו' הד"א:
ד"ה כל עצמן כו' אינן קדושים. הס"ד:
ד"ה בכור קדוש כו' לפני זמנו הס"ד:
תוספות ד"ה פשיטא כו' אלא דע"כ שאנו צריכים כו' ועוד דלעיל פירשתי דעולת כו' אע"ג דסוף האם להיות שלמים היינו משום דמותר הפסח קרב שלמים וחשיב להו כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה ר"ש כו' דאית לי' אליבא דר"א אף לעולתו אין עושה תמורה וא"כ במפריש נקבה לעולה נמי כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה זאת אומרת כו' ממקדיש לדמי נסכים כו' כצ"ל:
ד"ה אשם בן שנה כו' עיבור צורה והרב רבי אפרים כו' לא שנו אלא לשמו אבל שלא לשמו חייב והוי אשם פסול כצ"ל והס"ד:
ד"ה והאי מחוסר זמן דלא חזי ואמר ר"ש כו' כצ"ל: