ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יח. · חדושים
גמ' ההוא מיבעי' לי' לולד כו' ר"ל תשא ובאת מיבעי' לי' לולד כו' דמזכר ונקבה לא ילפינן אלא ולד ותמורה דלאו בעל מום ק"ל:
תוס' ד"ה ניתק אין כו' באשם רועה לכ"נ דהלכה כו' (הד"א) כשר לעולה דא"ק הוא כו'. ובמנחות (ד' ע"א) ד"ה אלא הוא כו' הקשו אפילו זה דמדרשא דר"ע משמע דהוא למעוטי מהקרבה אתי ולא לרבויי תמורה ולדברי ר"ה לגי' התוס' לרבויי אתא. וע"ש שהאריכו בזה: ד"ה אפי' ממרעייהו כו' פעם אחריתי לישנא אחרינא (הד"א) כו' ולא נהירא שהרי אסור הוא בעבודה עכ"ל. ונראה דאין זה קושיא להמדקדק בלשון רש"י שכתב שאתה רוצה להקדיש כו' ק"ל נ"ל: ד"ה וחכ"א יקרב. צ"ע חכמים היינו ר"ש. עכ"ל: ול"נ דלריב"ל ל"ק דחד מינייהו סבר דולד יקרב ולא ולד ולד ולא מסיימי או דתנא בתרא לטפויי קאתי וכיו"ב אמרינן בפ' במה מדליקין גבי מדליקין בחלב מבושל וע"ש בתוס' אלא דהתוס' הקשו כן את"ק דפליג אר"ש וריב"ל קאי לדעת ר"ש ודו"ק: ד"ה אמר ר"א לא נחלקו כו' רבה אמר מסתברא כו' ולדידי' ר"ש לאו דעת אחרת היא אלא לפרש דברי ר"א אתא דדוקא ולד ולד שלמים לא קרב אבל ולד קרב וליכא אלא ב' מחלוקות וק"ל: