ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יח.
חדושים
גמ' ההוא מיבעי' לי' לולד כו' ר"ל תשא ובאת מיבעי' לי' לולד כו' דמזכר ונקבה לא ילפינן אלא ולד ותמורה דלאו בעל מום ק"ל:
תוס' ד"ה ניתק אין כו' באשם רועה לכ"נ דהלכה כו' (הד"א) כשר לעולה דא"ק הוא כו'. ובמנחות (ד' ע"א) ד"ה אלא הוא כו' הקשו אפילו זה דמדרשא דר"ע משמע דהוא למעוטי מהקרבה אתי ולא לרבויי תמורה ולדברי ר"ה לגי' התוס' לרבויי אתא. וע"ש שהאריכו בזה: ד"ה אפי' ממרעייהו כו' פעם אחריתי לישנא אחרינא (הד"א) כו' ולא נהירא שהרי אסור הוא בעבודה עכ"ל. ונראה דאין זה קושיא להמדקדק בלשון רש"י שכתב שאתה רוצה להקדיש כו' ק"ל נ"ל: ד"ה וחכ"א יקרב. צ"ע חכמים היינו ר"ש. עכ"ל: ול"נ דלריב"ל ל"ק דחד מינייהו סבר דולד יקרב ולא ולד ולד ולא מסיימי או דתנא בתרא לטפויי קאתי וכיו"ב אמרינן בפ' במה מדליקין גבי מדליקין בחלב מבושל וע"ש בתוס' אלא דהתוס' הקשו כן את"ק דפליג אר"ש וריב"ל קאי לדעת ר"ש ודו"ק: ד"ה אמר ר"א לא נחלקו כו' רבה אמר מסתברא כו' ולדידי' ר"ש לאו דעת אחרת היא אלא לפרש דברי ר"א אתא דדוקא ולד ולד שלמים לא קרב אבל ולד קרב וליכא אלא ב' מחלוקות וק"ל:
הגהות
גמ' כל שבחטאת מתה באשם רועה (מיימוני פ"ד מה' פ"ה).
של זבחי שלמים ואכלנוה בפסח כו' כצ"ל:
אמר רבה מסתברא כו' לא פליג ר"א עליה דרבנן אלא בולד כו' אקראי בעלמא כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וקדם ושחטו וכו' קאי לדמים הס"ד:
ד"ה ואם זבח כו' להאי אם כמו אם כצ"ל:
ד"ה היכי קתני כו' אלא ודאי יקרבו הס"ד:
ד"ה או סוף כו' וה"ק לא נחלקו כו' (הד"א) אפי' לרבנן מי מודה כו' (יש בכאן איזה ט"ס ואין בידי להגיה והענין הוא מובן ונראה דהכל דבור א' הוא ושייך לפי' האיבעיא וכצ"ל) אי לא ולד ולדתה הד"א וק"ל:
ד"ה אקראי כו' כל כך הס"ד:
(ד"ה כשב כו' בשלמים כתיב הס"ד:
ד"ה דולד כו' ושייך לע"ב:)
תוספות ד"ה אפי' ממרעייהו כו' ור"י מפרש כו' הואיל ואינו סוף הקדש כגון כו' (כצ"ל) איתמריגו תורתא והר"ר יצחק כו' הד"א ואח"כ דיבורים הנדפסים בריש פירקין: