ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף טו:
חדושים
גמ' או ר"י בן בבא או ר"י בר אלעאי כו' כצ"ל. לשון זה הוא גם במס' ב"ק. אמר המחבר הואיל ואתא לשון זה לידן אימא בה מילתא מה ששמעתי בשם שארי הרב הגדול מוהר"ר יושיע זצ"ל מק"ק קראקא על מה שפירש"י בפ' מפנין (קכ"ז ע"ב) דאיתא שם מעשה בחסיד א' שפדה ריבה אחת כו' למחר ירד וטבל ושנה לתלמידיו כו' ופירש"י כל היכא דאמרי מעשה בחסיד א' או ר"י ב"ב או ר"י בר אלעאי עכ"ל. ובודאי יש לעמוד על לשון רש"י ז"ל שלא פי' כן על שום מעשה בחסיד אחר הנזכר בש"ס בכמה דוכתין בברכות פ"ג מעשה בחסיד א' גבי ב' רוחות שהיו מספרות כו'. ופירש הרב הגדול ז"ל דהוקשה לי' לרש"י במעשה הנ"ל בהא דירד וטבל ושנה כו' דהא קיי"ל בברכות כר"י בן בתירא דס"ל דבעל קרי מותר בד"ת דאין ד"ת מק"ט וא"כ למה הוצרך לטבול אף שראה קרי לכך פירש דכל היכא דאיתא מעשה בחסיד א' הוא ר"י בן בבא או ר"י בר אלעאי שהוא סתם ר' יודא הנזכר בש"ס והוא ס"ל בפ"ג דברכות דב"ק אסור בד"ת דצריך לשנות באימה וברתת ובזיע כו' ע"ש ושפתים ישק ודו"ק. ול"נ לפרש בענין אחר והוא דהוקשה לרש"י דאמרינן בסנהדרין פרק כ"ג שקר החן זה יוסף והבל היופי זה בועז אשה יראת ד' כו' זה פלטיאל בן ליש וא"כ למה לא חשיב התם גם החסידות של חסיד זה והיא ממש חסידות של בועז לזה אמר דכל היכא שנאמר מעשה בחסיד א' הוא ר"י בר
אלעאי ואיתא התם שקר החן זה יוסף ובועז כו' אשה יראת ד' כו' זה ר"י בר אלעאי אמרו עליו כו' וא"כ המעלה זו שלא שכב ובא על הנערה הוא (הכל) [הבל] נגד מעלתו דחשיב התם שהיו ב' תלמידים מתכסים בטלית אחד כו' כך פירשתי בהספידי על החכם הנ"ל ודו"ק:
תוס' ד"ה כיו"ב כו' קאי הכי תניא בת"כ כו' כצ"ל. ויש לתמוה ארש"י ז"ל דהא בהדיא איתפרש הכי בהוריות (ד' ע"ב):
ד"ה על עכו"ם כו' ואמטו להכי הביא כו'. ובהוריות שם מוקי לה אפי' כר"מ דס"ל דב"ד מביאין פר ומוקי לה כגון שחטאו והדר חטאו כו' ע"ש וצ"ע למה לא זכרו התוס' מסוגיא זו כלום:
הגהות
גמ' העלו עולה פרים בני בקר שנים עשר אילים תשעים כו' ואב"א כי אקרבינהו כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה וחטאת כו' הכל עולה. הס"ד:
ד"ה שהי' ר' יוסי כו' בהקומץ רבה נפקא לן כו' הד"א:
ד"ה ורבים כו' ושמיחין. הס"ד:
תוספות ד"ה והא הכא כו' והא אית כפרה למתים דמייתי כו' כצ"ל:
ד"ה וקא קרבה כו' תרעה דלהקריב ליכא כו' קס"ד דמאן כו' מתה ואם תאמר תיקשי כו' דחטאת שמתו בעליה כו' כצ"ל: