ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ז:
חדושים
גמ' שהוא בלאו דברי ר' יודא כו'. ונראה דרבנן פליגי עלי' וסברי שאינו אלא עשה וכדעת המקשן בפ' כ"ש ולכן פסק הרמב"ם שם (ופ"ח מה' קרבן פסח דין ה') דלא כר"י והכ"מ תמה עליו בה' ערכין ואשתמיטתי' שכ"כ ג"כ בה' קרבן פסח ושם לא הקשה הכ"מ כלום עליו ולפימ"ש לק"מ וק"ל:
איתמר המעלה איברים בעלי מומין כו' (מיימוני פ"א מה' איסורי מזבח) וגריס איפכא דאביי סובר דעובר שתים ורבא סובר דלוקה א' ואיתותב רבא וע"ש בכ"מ. ועיין בתוס' דמנחות (נ"ח ע"ב) ד"ה איכא דאמרי שכתבו שהן סוגיות הפוכות ולהרמב"ם א"ש דאין הסוגיות הפוכות ומ"מ מבואר מסוגיא שלנו דס"ל אף למ"ד דאין לוקין על לאו שבכללות ס"ל דחדא מיהא לקי וכמ"ש רש"י ותוס' ומכאן יצא להרמב"ם שפסק (בפ"ח מה' קרבן פסח) לפסוק כלשון זה ע"ש ודלא כהרמב"ן והכ"מ שם ודוק נ"ל:
תוס' ד"ה לא שנו כו' ואע"ג דבפ"ק דב"ק אמר לישני הא כר' יוסי והא כרבנן צ"ל כו'. (כצ"ל נ"ל) ור"ל דר"נ קאמר אליבא דרבנן דלר"י הגלילי לעולם הוי ממונו אפי' בבכור שהוא מתנות כהונה בזמן שביהמ"ק קיים ומחיים ור"נ ס"ל ע"כ כרבנן דבזה"ז נמי הוי ממונו מחיים וכדעת רבא דמקשה לר"נ התם צ"ל דהאי סוגיא דהפרה דס"ל דל"מ ממונו בבכור אתיא דלא כר"י ודלא כרבנן ודוק:
הגהות
גמ' ורבי סבר בהרצאה לקי אבל כו' ואלא אותו ל"ל כו' מכאן אמרו המקדיש תמימים לב"ה כו' (מיימוני פ"ח מה' ערכין):
רש"י ד"ה נדר מנין כו' בהו הרצאה. הס"ד:
ד"ה ת"ל נדבה כו' נדר לא ירצה. הס"ד:
ד"ה רבי אומר לא כו' כצ"ל:
ד"ה אלא אותו כו' ל"ל. הס"ד:
ד"ה אותו בעל מום כו' כצ"ל:
ד"ה לא אמור כו' עוברין בלאו. הס"ד:
ד"ה על לאו כו' אלה לד' כו' או שבור וזריקה כו' הד"א:
ד"ה בגברי כו' משום מקצתו אבל אי כו'. הד"א:
ד"ה מה לי כו' ואשם כו'. הס"ד:
ד"ה מוכרין אותו כו' יקריבנו אבל שחוט כו' ב"ה מתירין ואפי' עכו"ם מותר כו' כצ"ל והס"ד:
ד"ה ומקדש בו הכהן כו' כצ"ל:
ד"ה מי איכא כו' קדשים בחוץ. הס"ד:
ד"ה מי כו':
תוספות קודם ד"ה לא שנו כו' צ"ל ד"ה שאין זכין כו' הנדפס (בדף ב' ע"א) ותעתיקנו לכאן: