ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ז.
חדושים
תוס' ד"ה ומיד בן נכר כו' מה ת"ל עולה כו' וע"ש במנחות בתוס' שתי' באופן אחר (דף ע"ג ע"ב ע"ש):
ד"ה אלא בתם כו' כיון דלהקרבה מצינו לאסוקי דעתי' דאקדשינהו לילקי אבל כו' דלא מסיק אדעתיה דחזי להקרבה ולא לקי. עכ"ל. ואפי' התרו בו שלא יקטיר ויזרוק וקיבל ההתראה ואמר ע"מ כן אפ"ה לא לילקי דודאי ידע שאינו ראוי לכך וכאלו התרו בו שלא יזרוק מיא בעלמא הוא ודוחק נ"ל:
הגהות
גמ' אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר (ר"ל עובר על ה' לאוין)
דאי כו' דיקלא בעלמא כו' דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי כו' כצ"ל:
אמר רבא השתא דאמר טעמא כו' (מיימוני פ"א מה' איסורי מזבח):
רש"י ד"ה בני נח כו' וד"ה ואי לא כתיב לא תקריבו מאת כו' שייך לקמן קודם ד"ה לא שנא כו' ק"ל וכצ"ל נ"ל:
ד"ה סד"א כו' והא אין כו' וליכא למיפרך כו' כצ"ל:
בא"ד וקפריך אימור כו' שבכוס מזה ממנו כצ"ל:
בא"ד הא מני כו' פריך מידי והגי' אימור דשמעת כו' הד"א וכצ"ל נ"ל:
ד"ה רבא אמר המשתלח מלה' דאידך קרא אלא מיום השמיני כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה לא שנא כו' דמשמע לא תקבל בעל מום כו' מדידהו במזבח המיוחד כצ"ל נ"ל ודו"ק:
ד"ה מתקיף לה כו' קא מהדר דעובר בה' כו' דאיכא למימר כו' כצ"ל:
ד"ה כתובין בפרשה כו' תקריבו ודרשינן לא כו' כצ"ל:
ד"ה אלא מאי כו' בעלמא הוא ולא כו' הד"א:
ד"ה ליכא במינו הראוי למזבח. הס"ד:
ד"ה בעל כו' ראוי איכא בזיון כיון כו' כצ"ל:
ד"ה אפי' אקדשי' כו' ראוי לנסכים ועוד דהא לדמי אקדשיה אפ"ה כו' כצ"ל נ"ל: