ברכת הזבח על תמורה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ז. · הגהות
גמ' אלא בתם שנעשה בעל מום ועובר (ר"ל עובר על ה' לאוין)
דאי כו' דיקלא בעלמא כו' דדקל ליכא במינו לא לקי לאפוקי כו' כצ"ל:
אמר רבא השתא דאמר טעמא כו' (מיימוני פ"א מה' איסורי מזבח):
רש"י ד"ה בני נח כו' וד"ה ואי לא כתיב לא תקריבו מאת כו' שייך לקמן קודם ד"ה לא שנא כו' ק"ל וכצ"ל נ"ל:
ד"ה סד"א כו' והא אין כו' וליכא למיפרך כו' כצ"ל:
בא"ד וקפריך אימור כו' שבכוס מזה ממנו כצ"ל:
בא"ד הא מני כו' פריך מידי והגי' אימור דשמעת כו' הד"א וכצ"ל נ"ל:
ד"ה רבא אמר המשתלח מלה' דאידך קרא אלא מיום השמיני כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה לא שנא כו' דמשמע לא תקבל בעל מום כו' מדידהו במזבח המיוחד כצ"ל נ"ל ודו"ק:
ד"ה מתקיף לה כו' קא מהדר דעובר בה' כו' דאיכא למימר כו' כצ"ל:
ד"ה כתובין בפרשה כו' תקריבו ודרשינן לא כו' כצ"ל:
ד"ה אלא מאי כו' בעלמא הוא ולא כו' הד"א:
ד"ה ליכא במינו הראוי למזבח. הס"ד:
ד"ה בעל כו' ראוי איכא בזיון כיון כו' כצ"ל:
ד"ה אפי' אקדשי' כו' ראוי לנסכים ועוד דהא לדמי אקדשיה אפ"ה כו' כצ"ל נ"ל: