ברכת הזבח על ערכין· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ה:
חדושים
מתני' נכרי ר"מ אומר כו' (מיימוני פ"א מה' ערכין) פסק הרב שם דין ו' כר"מ ותמה עליו הר"א למה לא פסק כר"י ע"ש. ואני אוסיף עוד תמיהה א' דבסוגיא מבואר דברייתא דקתני קדשי ב"ה מועלים בהן אתיא כר"י דס"ל דמעריך ואין ערכו נגנז אלא בתחילת בית שני דוקא ולר"מ לא אתיא שפיר דכיון דס"ל דאינו מעריך א"כ לא קדוש כלל והאיך יאמרו בה דמועלין (וכמ"ש התוס' ד"ה אלא מעתה כו' דוק בסוגיא) והרמב"ם (בפ"ה מה' מעילה) פסק דמועלין. והנלע"ד ליישב הכל דס"ל לרבינו מדמקשה בגמ' אלא מעתה אליבא דר"י ש"מ דס"ל דאליבא דר"מ אתיא שפיר ולסוגית התוס' אדרבה קשה דלא א"ש (ותוס') [ברכת הזבח אמשטרדם: ותו] הוקשה לי' להרב בסוגיא דידן דפריך תני חדא עכו"ם שהתנדב כו' מקבלין ותניא אידך אין מקבלין ומשני כו' והוכיחו התוס' (בתוס' ד"ה תני חדא) דתרווייהו אליבא דר' יהודא אתיא דאי כר"מ ס"ל אין קדוש כו' והוקשה לי' דהא לר"י מקבלין משניה' אלא היכא דליכא למיחש לרפיון ידי' מעריכין ומקבלין וערכו נגנז והיכא דאיכא למיחש כגון לבסוף מקבלים ודינן כדין ערכין וא"כ ההיא ברייתא דקתני אין מקבלין לא א"ש לר"י לכן ס"ל להרב ז"ל דלר"מ דס"ל דאינו מעריך היינו שאסור לקבל הימנו מהעכו"ם מהטעם דלא לכם וכו' אבל מ"מ הוא קדוש כעין הקדש עכו"ם שמועלין בו ולכך אתיא ההיא ברייתא דקדשי ב"ה מועלים בעכו"ם כפשטי' אבל ר"י ס"ל דמקבלין מהם כדין ערכין וערכו נננז היכא דאיכא למיחש לרפיון ידים כמו לא לכם וגו' והיכא דליכא למיחש מקבלין מהם לפ"ה ממש דמעריך ולפי"ז הני ברייתות ע"כ אתיא דלא כר"י דלדידיה מקבלין לעולם אבל לר"מ א"ש דברייתא דאין מקבלין היכא (דליכא) [ברכת הזבח: דאיכא] למיחש כגון בבנין כורש והיכא דליכא למיחש כלל מקבלין אליבא דר"מ ודין מעילה שייך לעולם ומשו"ה פסק הרב (פ"ח מה' מעילה דין ט"ו) דמועלין בקדשי עכו"ם לב"ה ואינו סותר כלל לפסק שפסק הרב כר"מ ובשיטתו אזיל גם (הרב המגיד) [ברכת הזבח: הסמ"ג] וא"ש השתא שפסק כר"מ מאחר דשתי הברייתות אתיא כוותיה לשיטת הש"ס כנ"ל. ודוק היטב:
הגהות
תוספות ד"ה שאני חרש כו' ואעפ"י שלא מעריכין כו' כצ"ל:
ד"ה אלא מעתה כו'. כבר נתבאר מה שיש לדקדק בדבריהם: