אור ברסלב

ברכת הזבח על ערכין· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף ה.

דף ד:

חדושים

גמ' אמר רב גידל אמר רב האומר ערך כלי עלי כו' ויש להסתפק אם אמר ערך טומטום ואנדרוגינוס עלי לר"מ אי נותן דמיו די"ל דטעי בהא יותר מבן חודש דמפורש בהדיא בקרא משא"כ טומטום ואנדרוגינוס מהזכר ודאי נפקא ואינו מפורש כ"כ אמרינן דטעי וסבר שיש להם ערך והכי מסתברא. נ"ל. ודע שהרמב"ם ז"ל פסק (בפ"א מה' ערכין דין ג') דלא כר"מ אלא כרבנן דלא אמר כלום במעריך כלי או פחות מבן חודש וצ"ע דהרב ז"ל כתב (בפ"ו מה' ערכין דין כ') וז"ל המקדיש את עצמו לא הקדיש אלא דמיו והרי הוא חייב בדמי עצמו ומותר לו לעשות כו' והרב הכ"מ לא הראה מקור נביעת דין זה ומאין יצא זה להרב. ואני מצאתי בגיטין פ' השולח (ל"ט ע"א) ברייתא מבוארת ומפורשת כדברי הרמב"ם ומדייק התם דאתיא כר"מ דסבר אין אדם מוציא דבריו לבטלה אבל לרבנן איהו לאו לדמי קאי ולא קדוש לימכר גם לא לנתינת דמים. ע"ש ברש"י. ומאחר דרבינו פסק דלא כר"מ לא הו"ל למיפסק כברייתא זאת דאתיא כר"מ כדאמר התם ה"נ מסתברא. ושאלתי את פי רבותי יצ"ו ולא מצאתי ישוב נכון בדבריהם לקושיא זאת. וצ"ע. ודע שמ"ש שם הרמב"ם בדין י"ט המקדיש ידי עבדו כו' גם בזה לא הראה הכ"מ מקורו מהש"ס ואני מצאתי בגיטין (י"ב) מימרא דרב ופסק הרב כר' יוחנן דיכול הרב לומר כו' ולכך אין לו תקנה אלא בלוה ואוכל כו' ע"ש בסוגיא (ובפ"ט מה' עבדים) ואכמ"ל:

הגהות

גמ' כולה לא קשיא (כצ"ל רש"י).

בעי רבא ערכי עלי כו' (גז"ש פ"ה)

פחות מבן חודש כו' (מיימוני פ"א מה' ערכין):

רש"י ד"ה ואפילו למ"ד כו' ולמטה. הס"ד:

ד"ה ה"ג לא כו' גרסינן אלא הס"ד:

ד"ה הא בקדושת כו':

ד"ה אבר נמי כו' ודקאמר לדמי. הס"ד:

ד"ה בתם כו':

ד"ה מי אמרינן כו' לגבי מזבח. הס"ד:

ד"ה נידון כו':

ד"ה הקדיש שדה כו' אלף זוז. הס"ד:

תוספות ד"ה ימכר לצרכי כו' לא מישתמע הכי. הס"ד:

ד"ה והא מר כו':

תוכן העניינים

ברכת הזבח על ערכין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה