ברכת הזבח על ערכין· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב. · חדושים
מס' ערכין פרק הכל מעריכין
גמ' ורבנן המר ימיר לרבות את היורש. אע"ג דס"ל דקרבנו לאו למעוטי יורש אתא אלא לרבות בעלי חוברים אלמא דס"ל דיורש סומך א"כ אית לן למימר דילפינן זה מזה תמורה מסמיכה. נ"ל דה"פ הסוגיא דודאי כשאומרים בתחילת הקדש דיורש מימר א"כ מכ"ש בסוף הקדש שקדש כבר וכשאמרינן בסוף הקדש דגרע כח היורש א"כ כ"ש בתחלת הקדש גרע כחו ולעולם אמרינן דסוף הקדש עדיף כח היורש מתחילת ההקדש ולכך ס"ל לר"ל כיון דסוף הקדש גרע כח היורש דאינו סומך כ"ש בתחילת הקדש דאינו ממיר וה"ה לרבנן כיון דבתחלת הקדש ממיר מכח הקרא דהמר ימיר כ"ש בסוף הקדש עדיף כחו וסומך משא"כ אי לאו קרא דהמר ימיר אף דהוי אמרי' דיורש סומך היינו בסוף הקדש הוא דעדיף כחו מ"מ בתמורה דהוי תחלת הקדש לא היה ממיר דגרע כחו בתחילה מבסוף ולכן בעינן קרא דהמר ימיר דממיר בתחלת הקדש. וילפינן אז שפיר דכ"ש דסומך שהוא סוף הקדש. ונ"ל קצת הוכחה לזה דאי הוה יכול למילף לעולם תחילה מסוף וסוף מתחיל' א"כ הוי קשה קושית התוס' לרבנן קרבנו ל"ל למעוטי חבירו כיון דמעטינן אפי' שלוחו מסמיכה וכמו שאגיה לקמן בס"ד בדברי התוס'. ומה שתירצו דאי לאו קרבנו הו"א דידו למעוטי חבירו אתא אבל שלוחו סומך. עכ"ל. והא אכתי קשה האיך אפשר לומר דשלוחו סומך א"כ ק"ו דיורש סומך וכמ"ש התוס' (בסוף העמוד) דמסתבר טפי יורש משליח. א"כ כיון דיורש סומך א"כ לדידהו המר ימיר ל"ל לרבות היורש הא כיון דיורש סומך מכ"ש דשליח א"כ ה"ה דמימיר דהא ילפינן זה מזה א"כ המר ימיר ל"ל לרבות היורש וא"כ ל"ל קרבנו אלא בע"כ קרבנו אתי למעוטי שליח אבל לפימ"ש א"ש דלא הוי ילפינן תחלת הקדש דמהני ליורש מסוף דעדיף כחו בסוף מבתחילה ולכך בעינן המר ימיר. כנ"ל ודו"ק. שוב ראיתי בתוס' דפ"ק דתמורה שהקשו זה ותירצו דאי לאו קרא דהמר ימיר הו"א טפי לאוקמי קרבנו למעוטי יורש מלרבות כל בעלי חוברין אבל השתא דכתיב המר ימיר לרבות היורש אמרינן דסומך ומוקי קרבנו לרבות בעלי חוברין. והנלע"ד כתבתי. ודו"ק: