ברכת הזבח על ערכין· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב.
חדושים
מס' ערכין פרק הכל מעריכין
גמ' ורבנן המר ימיר לרבות את היורש. אע"ג דס"ל דקרבנו לאו למעוטי יורש אתא אלא לרבות בעלי חוברים אלמא דס"ל דיורש סומך א"כ אית לן למימר דילפינן זה מזה תמורה מסמיכה. נ"ל דה"פ הסוגיא דודאי כשאומרים בתחילת הקדש דיורש מימר א"כ מכ"ש בסוף הקדש שקדש כבר וכשאמרינן בסוף הקדש דגרע כח היורש א"כ כ"ש בתחלת הקדש גרע כחו ולעולם אמרינן דסוף הקדש עדיף כח היורש מתחילת ההקדש ולכך ס"ל לר"ל כיון דסוף הקדש גרע כח היורש דאינו סומך כ"ש בתחילת הקדש דאינו ממיר וה"ה לרבנן כיון דבתחלת הקדש ממיר מכח הקרא דהמר ימיר כ"ש בסוף הקדש עדיף כחו וסומך משא"כ אי לאו קרא דהמר ימיר אף דהוי אמרי' דיורש סומך היינו בסוף הקדש הוא דעדיף כחו מ"מ בתמורה דהוי תחלת הקדש לא היה ממיר דגרע כחו בתחילה מבסוף ולכן בעינן קרא דהמר ימיר דממיר בתחלת הקדש. וילפינן אז שפיר דכ"ש דסומך שהוא סוף הקדש. ונ"ל קצת הוכחה לזה דאי הוה יכול למילף לעולם תחילה מסוף וסוף מתחיל' א"כ הוי קשה קושית התוס' לרבנן קרבנו ל"ל למעוטי חבירו כיון דמעטינן אפי' שלוחו מסמיכה וכמו שאגיה לקמן בס"ד בדברי התוס'. ומה שתירצו דאי לאו קרבנו הו"א דידו למעוטי חבירו אתא אבל שלוחו סומך. עכ"ל. והא אכתי קשה האיך אפשר לומר דשלוחו סומך א"כ ק"ו דיורש סומך וכמ"ש התוס' (בסוף העמוד) דמסתבר טפי יורש משליח. א"כ כיון דיורש סומך א"כ לדידהו המר ימיר ל"ל לרבות היורש הא כיון דיורש סומך מכ"ש דשליח א"כ ה"ה דמימיר דהא ילפינן זה מזה א"כ המר ימיר ל"ל לרבות היורש וא"כ ל"ל קרבנו אלא בע"כ קרבנו אתי למעוטי שליח אבל לפימ"ש א"ש דלא הוי ילפינן תחלת הקדש דמהני ליורש מסוף דעדיף כחו בסוף מבתחילה ולכך בעינן המר ימיר. כנ"ל ודו"ק. שוב ראיתי בתוס' דפ"ק דתמורה שהקשו זה ותירצו דאי לאו קרא דהמר ימיר הו"א טפי לאוקמי קרבנו למעוטי יורש מלרבות כל בעלי חוברין אבל השתא דכתיב המר ימיר לרבות היורש אמרינן דסומך ומוקי קרבנו לרבות בעלי חוברין. והנלע"ד כתבתי. ודו"ק:
הגהות
מס' ערכין פרק הכל מעריכין
גמ' הכל מעריכין כו' (מיימוני פ"א מה' ערכין)
הכל סומכין כו' (מיימוני פ"ג מה' מע"ק)
הכל ממירין כו' (מיימוני פ"א מה' תמורה):
רש"י ד"ה מופלא סמוך לאיש בן י"ב שנה כו' כנ"ל להגיה וכ"כ התוס' ומבואר הוא במשנה פ' יוצא דופן:
ד"ה נערכין לאתויי כו' אנערכים כו' מאי. הס"ד:
ד"ה נדר בערכך כו' ערכין ולדמים ומנוול כו' שוין כלום. הד"א והס"ד:
ד"ה כולהו כו':
ד"ה יורש אדם כו' קרבן אביו. הס"ד:
ד"ה תחילת כו':
ד"ה לית ליה כו' שייך ביה. הס"ד:
תוספות ד"ה הכל מעריכין כו' בשוק ערך פלוני עלי נותן לפי השנים כו' כצ"ל והשאר נמחק ע"ש:
בא"ד או אם אמר אחר עליו ערך פלוני עלי. הס"ד וכצ"ל:
ד"ה נערכין כו' לה"ק. הס"ד:
ד"ה לאתויי מנוול כו' עבד שמכרו רבו לקנס מהו כו' להורג בן יום א' הוא נפל כו' כצ"ל:
ד"ה נדר כו' ונודרים לאחרים כו' כצ"ל:
ד"ה קרבנו גבי סמיכה כו' ושמא על ראשו כו' קרבנו דריש כצ"ל והס"ד:
ד"ה תחילת הקדש כו':
ד"ה קרבנו ולא קרבן חבירו וא"ת כיון דאמרינן סוף פרק שתי מדות וסמך ידו ולא יד שלוחו כ"ש לא יד חבירו וא"כ קרבנו ל"ל וי"ל אי לאו קרבנו אמינא דידו למעוטי חבירו אתא אבל שלוחו סומך כו' כנ"ל להגיה והוא ברור. ודוק שם:
בא"ד וקראו לו הן ולא שלוחן כו' כצ"ל:
ד"ה כל בעלי חוברין כו' סומך ע"י כולן. הס"ד:
ד"ה לית ליה כו' שנתרבתה בשחוטים כו' סמיכה שלא נתרבתה בשחוטין כו' כצ"ל: