ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יט:
חדושים
תוספות ד"ה אין מועל אחר מועל כו' כלי שרת כו' ובעולה כולם מעלו (ר"ל ואי הוי קרדום כלי שרת היו מועלין כולם כמו בעולה. ק"ל) ומפרש דהתם במאי עסקינן כגון לאחר כו'. (וכ"ה דעת הרמב"ם ובתוס' פ' השואל דף צ"ט ע"א [ברכת הזבח: ד"ה וחבירו כו' דחו תירוץ זה ע"ש]):
ד"ה מ"ט דת"ק כו' א"כ לא יצא לחולין ואמאי לא ימעלו כו' (כנ"ל להגיה) ור"ל ואי אין לו פדיון א"כ אמאי לא ימעיל בו אחר אף לאחר מעילת חבירו דהא לא נפיק עדיין לחולין. ק"ל:
בא"ד ור' נחמיה אמר לך כו' אבל מ"מ מודה דיש לו פדיון עכ"ל. נראה דכתבו כן כי היכי דלא נשווייה פלוגתא רחוקה בין ת"ק ור' נחמיה דהא לרבנן ע"כ צ"ל דס"ל דיש לו פדיון וכמ"ש לעיל א"כ גם לר' נחמיה מסתמא ס"ל כן כנ"ל ודו"ק:
הגהות
גמ' נהנה בחצי פרוטה כו' (מיימוני פ"ז מה' מעילה):
רבי אומר כל דבר שאין לו פדיון יש כו' כצ"ל:
היינו ת"ק כצ"ל:
האומר הרי עלי עצים כו' (מיימוני פט"ז מה' מע"ק)
רב פפא כו' קדשי מזבח כו' (מיימוני פ"ו מה' מעילה)
עבר ושחטן כו' כבר כתבתי דל"ג לה:
וחכ"א יפדו עיין בתמורה (ל"ג ע"ב) בתוספות ד"ה כדתניא:
נטל אבן כו' (גז"ש):
רש"י ד"ה ופגם בחצי כו' חצי פרוטה. הס"ד:
ד"ה או שנהנה כו' ולא פגם ופגם כו' הד"א:
ד"ה קסבר כו' איל אשם ונימא קרא כו' הד"א:
ד"ה איכא בינייהו כו' עלי עשרון האומר כו' הד"א:
ד"ה ר' אומר כו' מועל ולרבנן דלא כו' הד"א:
ד"ה ר"פ כו' קדשי מזבח כו' איכא כו' כצ"ל:
ד"ה והתניא כו' דהא מתו הילכך כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה ה"ג כו' נהנה כו' ופגם בחצי כו' שפגם בו נהנה כצ"ל:
ד"ה ר' אומר כו' ואח"כ נטל אבן כו':
ד"ה מ"ט דת"ק כו' לא שייך האי ק"ו ובאיל האשם כו' (הד"א) לדרשא אחריתא. הס"ד:
ד"ה קדשי מזבח כו' איכא בינייהו כו' ולפי גי' התוס' ל"ג בדברי ר"פ ועבר ושחטן ובברייתא גרסינן לה ועיין בתמורה בתוס':