ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יט.
חדושים
תוספות ד"ה אקשיה רחמנא כו' אין להקשות מ"ש דהיקישא דסוטה כו' והיקש דתרומה לפטור כו' אלא אי קשיא כו' עד דנקט לפטור היה לו להזכיר כו' אקשיה לע"ז ועד דאיכא כו' וכדפירשנו לעיל דאשמעינן רבותא אליבא דר"ה. כצ"ל. ודברי ר"ה לא מצאתי בדברי התוס' שהזכירו ובפ' השואל מצאתיו דס"ל דבקע בי' קנאו ע"ש. ולעיל סוף ד"ה ואומר כתבו דין זה בסתם כאלו הוא מוסכם לכו"ע ור"א פליג עליה התם ע"ש. וצ"ל דלעיל אליבא דר"ה כתבו:
ד"ה אקשיה רחמנא כו' ואפי' למ"ד מבעה זה השן דלא פליגי בזה. כצ"ל או יש למחוק תיבת ואפי' וראשון נראה עיקר דבדין זה לא נחלקו אלא בלשון מבעה פליגי. נ"ל:
בא"ד ופירש ה"ר ר"י דתנא דנקט דכי יאכל לרבותא לאשמעינן כו' כצ"ל. או דצ"ל ופי' הרר"פ כהן או נתנאל כגון שמן של תרומה דאזוקי מזיק ליה כדאיתא התם בברכות:
הגהות
גמ' מן הקדש לקדש כו' מנין (מיימוני פ"ו שם כו'):
רש"י ד"ה עד כו' לחול. לפי כו' מוציאה לחולין כצ"ל והד"א:
ד"ה מנין כו' לקדש וכיון שהביא כו' אחריותו ומעל כצ"ל והד"א:
ד"ה ור' יודא כו' לחולין דמי הס"ד:
ד"ה ומנין דמעל כו' כדאית לי' ת"ל כו' מעל ריבה הד"א והס"ד: ד"ה אקשיה רחמנא כו' פטור ממעילה ואמר לן כו' כל דבר אכילה הד"א והס"ד:
ד"ה ודהבא כו' דלא מופגם. הס"ד:
ד"ה א"ל כו' כך חסר אבל זהב כו' הד"א:
ד"ה מכדי כו' האי לא הוי שם פגם דלא פגם כו' כצ"ל:
ד"ה אמר ר"פ כו' מום עסקינן כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה ודהכא לא כו':
ד"ה מכדי כו' דדמיה פחותים. הס"ד: