ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף טז:
חדושים
גמ' אף אכילה בכעדשה. ולפי"ז הא דתני במתני' כל השרצים מצטרפים זע"ז היינו לאכילה בכעדשה. ודו"ק:
אמר רבא במובדלין דיבר הכתוב. ולפי"ז גם לרב יכול לתרץ כן דאיירי במיתתן ובשאינן מובדלין וחייב בכזית אלא דבהא ודאי אף לרב יוסף לא יכול לפרש כן דמ"מ משסידר דבריו אמתני' דאיירי בכל השרצים שבעולם ועוד דבכגון זה הו"ל לרב לפרש דהאמורא צריך לפרש דבריו כנ"ל. שוב ראיתי בדברי התוס' שהרגישו בזה ודבריהם נכונין יותר מדברי. וק"ל:
הגהות
גמ' אמר רב אכילת שרצים לוקה כו' (מיימוני פ"ב מה' מאכלות אסורות)
וקלסיה ר' יוחנן וקשיא לדרב לא כו' כצ"ל:
ומתני' כל כו' אפי' במיתתן א"ל רב יוסף כו' ומ"ש בספרים לאו דאיכא כו' עד מהאי כ' רש"י דל"ג לה ולא שמענו פירושו גם התוס' ל"ג לה:
מיתיבי האיברים כו' (גז"ש וע"ש ביאור הסוגיא במ"מ לדעת הרמב"ם):
רש"י ד"ה אר"י א"ר כו' עליהן אלא בכזית כו' כצ"ל:
ד"ה לא קשיא כו' אבל כי כו' דומיא דטומאה. הס"ד:
ד"ה והא רב כו' בכזית קאי במיתתן והיכא מתרצא כו' כצ"ל:
ד"ה דאיכא פורתא כו' לא שמענו פירושו כצ"ל:
ד"ה א"ל כו' שלך יהא כו' בעלמא קאמר הס"ד:
ד"ה וקלסי' ר"י מיתיבי כו' מותיב ליה השתא הד"א והס"ד:
ד"ה ואר' יוחנן כו' מכזית נבילה ואר"י כו' הד"א:
ד"ה אמר רבא כו' בהנך ח' שרצים כו' כצ"ל:
בא"ד והאי דאמר כו' בשרצים שאינן מובדלין כו' אלא אמתני' קאמר ר' יוחנן דאין כו' כך הי' נ"ל להגיה וק"ל:
ד"ה אלא מעתה כו' במובדלת לבהמה טהורה כו' הד"א:
תוספות ד"ה וקלסיה ר"י כו' מילתא מקרא הס"ד:
ד"ה כאן במיתתן כאן כו' איסור אכילה שיעורו כשיעור טומאה אבל כו' אלא לענין טומאה כצ"ל והס"ד:
ד"ה וקלסיה ר"י כו' אע"ג דבעינן בנבילה כו' מדקאמר מטמאין. הס"ד:
ד"ה אמר רבא כו' בטומאה היינו מובדלים כו' דקאמר ר"י אין לוקין עליו אלא בכזית כו' איסורו כטומאה כו' אלא גבי שרצים דשייך בהו כו' טומאה מהני אבר פחות כו' לאו דוקא אלא כלומר דלגבי בהמה לא תיבעי אבר כזית ומשני (כצ"ל נ"ל ודוק) כי כו':