ברכת הזבח על מעילה· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף טז.
חדושים
רש"י ד"ה ולוי אמר כו' וחייב שתים ר"ל אם אכל כשיעור ועכשיו חייב משום זית נבילה ועין לעיל (דף י"ז) ברש"י מ"ש בשם רבו בד"ה אבל לענין אכילה כו' ומשמע מדבריו דחייב שתים:
ד"ה מיתת פרה וחיי כו' ולא משום אבר מן החי הבא מגמל חי. הס"ד. ומ"ש משום אבר מן החי ל"ד וה"ה משום איסור בהמה טמאה אלא דנקט מה שמצינו לפעמים שנוהג בשניהם ובטהורים לא שייך איסור טומאה ולא מצטרף בפשיטות אבל איסור אמ"ה נוהג בשניהם ודו"ק נ"ל:
ד"ה אמר לך רב אסי כו' דאיכא איסור של טמאה איכא איסור נבילה להכי מצטרפי (כצ"ל) כו' ור"ל אפי' לאכילה דאי לטומאה לא בעינא הטעם דאיסור חל על איסור אלא דבתרווייהו כתיב הנוגע יטמא וכמו דס"ל לרב אלא האי תנא סבר אפי' לאכילה מצטרף מטעם דאיסור חל על איסור ולי' לא ס"ל אלא אפי' לטומאה לא מצטרף ומטעם שכתבו התוס' ודו"ק:
בא"ד והא דקתני ברישא כו' היינו נבילה ואמ"ה דבהמה טמאה עכ"ל. ר"ל דסבירא לי דאפי' מת גם הגמל לא מצטרף עם מיתת פרה דבגמל ליכא איסור נבילה אלא טמאה ואמ"ה ובחייהם מצטרפים וכן בסיפא דמיתת גמל וחיי פרה ס"ל דאין מצטרפים אפי' במיתת הפרה מטעם הנ"ל כנ"ל לדחוק בדברי רש"י ואין להבין דהפי' קאי לתנא דברייתא דס"ל איסור חל כו' דלא יתיישב כלל. ודו"ק:
בא"ד אלא לאו כו' בין במיתת שניהם (וה"ה בין בחייה. ק"ל) וקשיא כו':
תוספות ד"ה מיתיבי כו' ותו דהיכי מצי כו'. נראה דחסר איזו קושיא בדבריהם דלרב נמי קשה מהברייתא ויותר נראה להגיה וא"ת היכי מצי מוקי כו' וק"ל:
הגהות
גמ' אמר רב לא שנו כו' (שם בה' אבות הטומאות):
רש"י ד"ה אמר רב לא שנו כו' אבל לענין כו' לחייב עליה כו' בפ"ע אבל לענין כו' הד"א:
ד"ה איכא דאמרי כו' אדרב מצינן לאוקמי כו' כצ"ל:
ד"ה ומני כו' נמי בטמאה כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה ואיכא דאמרי לא פליג אדרב כו' כצ"ל:
ד"ה ור' יהודא כו' נוהג בטמאה כו' משאר מקומות. הס"ד:
ד"ה ועוד כו' חצי זית מפרה כו' מצטרפין (כצ"ל) אליבא דמ"ד אין איסור חל כו' כצ"ל: