ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף קט:
חדושים
גמרא בהני פלוגתות פסק הרמב"ם כרב ששת באיסורי ועיי"ש בכ"מ:
תוספות ד"ה והעלה עליו עולות כו' תימא הרי יש כאן איסור שחוטי חוץ ונראה כו' (ובני) [ובזה] אפשר ליישב קושיות התוס' דמגילה דף י' ע"א הלא גזרו טומאה על ארץ העמים דקרבן בני נח הקריב דקרב אפילו בטומאה וכ"ש בטומאה דארץ העמים ומיהו רפ"ב דזבחים אמרינן בהדיא דגם קרבן עכו"ם אסור בטומאה להקריב אלא באכילת קדשים בטומאה אין מוזהרין עליהם כדאיתא בפרק ב"ש ומיהו דבארץ העמים לא גזרו אקדשי בני נח וקרוב לזה תירצו התוס' במגילה. ומיהו תירץ התוס' דכאן אתו דלא כרבי יוסי בפרק בית שמאי דף מ"ה ע"א דלדידיה שחוטי חוץ בעכו"ם נמי חייב עיי"ש:
אתן שיר ושבחות לאל שסייעני לסיים מסכת מנחות
הגהות
גמרא בקשו אחיו הכהנים להרגו רצה מפניהם כו':
רש"י ד"ה נעשה משרת כו' ששת בשוגג הס"ד:
ד"ה הורה כו' אלי אתה הס"ד:
ד"ה לאהובתו לאשתו הס"ד:
ד"ה זה כו' שמעי שלא כו' הד"א:
ד"ה כל האומר כו' הרבנות וכל האומר כו' לגדולה כו' רבי יושיע כו' הד"א:
תוספות ד"ה חוניו בני כו' י"ל דביראת חטא כו' גדול משמש מעולם כו' כצ"ל:
ד"ה בתחילה כל כו' ואותו לשון ראשון הי' כתוב כו' כצ"ל:
ד"ה הלומד תורה בטהרה כו' שייך לקמן (דף ק"י ע"א):