ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מז:
חדושים
תוספות ד"ה ואינה מוציאה כו' ולאו קושיא היא עכ"ל. נראה היינו משום דאיכא למ"ד היתר אכילה שנינו ק"ל נ"ל:
ד"ה ולאו איתותב כו' דרב פפא הוא דמקשה כו' (כנ"ל להגיה ור"ל גם בכאן ר"פ לא ס"ל דר"ג וקאמר דאיתותב ולכן גם הרמב"ם פסק כר"ג ולא חש לקושיות ר"פ דמעילה כ"כ הכ"מ שם וק"ל:
ד"ה מהו שיזרוק כו' לשמן לר' ירמי' דאמר תנופה כו' זיקה אבד כו' אבדו הכבשים כו' כצ"ל נ"ל. ור"ל לא מצי למיבעי דאי אבד הלחם אחר תנופ' מהו שישחוט שלא לשמן דקודם שחיט' כו' ק"ל:
ד"ה והרי תודה כו' דלית לי' סוגי' דלעיל (דף ט"ו ע"א) לכתחיל' יכול לזרוק כו' עושה זיקה כו' ואפי' בפסח דלא בעי עקירה כו' כלל (ור"ל דכשר בסתם בפסח ובתודה פסול בסתם ואינה כשירה אלא בשוחט בפי' לשם שלמים וע"ז תי' דשאני הכא דנשחטה כבר לשם תודה משא"כ בפסח אחר זמנו לא נשחט עדיין ודו"ק:
הגהות
גמרא אמר רב זריקת פיגול כו' (מיימוני פ"ג מהל' מעילה):
בעא מיניה כו' כבשי עצרת כו' (מיימוני פי"ז מהלכות פ"ה):
ולא והרי פסח אחר חצות הכי קאמינא כו' כצ"ל:
ת"ר שחט שני כבשים כו' (מיימוני פ"ה מהלכות תו"מ):
רש"י ד"ה מאי כלומר אליבא כו' עקיבא מיבעי' לי' כו' יצחק מאי כו' ומדכבשים נאכלים כו' כצ"ל והד"א נ"ל:
ד"ה פליגי ר' כו' בפיגול דאין כו' כבשים ובזריקה כו' לא משתרי כבשים ללחם הס"ד:
ד"ה אלא כו' זריקה הוגנת כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה באימורי כו' דהוברר בשר כו' שם זריק' פיגול לא כו' כצ"ל:
ד"ה ואינה כו' מעילה קדשי כו' מחיים ויש כו' הד"א:
ד"ה מהו שיזרק כו' מודים שאם הוזקקו כו' כצ"ל:
ד"ה פסח כו' וכשעבר הי' כו' כצ"ל:
ד"ה והרי כו' נפרס לחמה כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה קבעה לחם כו' דזבח דמי או דילמא כו' כי גופיה דזבח הד"א והס"ד:
ד"ה ובהדר עיילינהו פליגי אלחם קאי אבל אאמורים אפי' כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה מושך שתי' כו' דלשנא לא משמע שיניף הד' כו' כצ"ל נ"ל. ור"ל הד' לחמי' אלא משמעות הל' שמניף שתים ק"ל:
בא"ד וכן ברביעית כו' יניף הד' בבת כו' כצ"ל: