ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מז.
חדושים
רש"י ד"ה לא קדש כו' ובת"כ יליף לה מקרבנו כו' (ר"ל הא דבעי זביחה לשמה דווקא ובזה יש ליישב קושית התוספות שהקשו בד"ה ואת האיל כו' ועמ"ש בתוספות בס"ד):
בא"ד לחמו וכבשי כו' כצ"ל:
ד"ה אלא לאביי כו' נמי תפיס פדיונו כו' מאי איכא בין כו' כצ"ל. וצ"ע דילמא לראב"ש יוצ' לחולין לגמרי וכדאית' בפסחים ועיין בתוספות דלעיל ודו"ק:
ד"ה איכא בינייהו לאפסולי ביוצא כו' לשחוט עלי' כבשים אחרים הס"ד. וה"ה דהיה יכול לפרש כמו שפירש בלשון ראשון וכ"כ רש"י לקמן ד"ה שחיטה מקדשה וכן מוכחת כל הסוגי'. (ומיהו יש לדקדק לפרש"י דלקמן סוף פ' ר' ישמעאל דמפרש לר' הוקבעו בשחיטה לחודה שלא לשנותה לזבח אחר א"כ ל"ל פסולי יוצא הא אפי' לא יצא אסור לר' לשנות לזבח אחר ועיין בתוספות דלעיל דלפי מאי דס"ל דתנופה קבעי לראב"ש ואסור מלשנותו א"כ בע"כ כאן לא מפרשים כפרש"י בלשון שני אלא כפרש"י בלשון ראשון נ"ל ודו"ק):
תוספות ד"ה עד שישחוט כו' מוכח דאע"ג כו' דפיגל בשחיט' ומקשה אבל פיגל כו' ועושהו קרבן אחר (לכך גרע יותר ק"ל) א"נ כו' ראוי לזריקה כצ"ל (עיין שם ק"ל):
ד"ה ואת האיל כו' וילפינן שפיר ומיהו קשה דא"כ אמאי אצטריך כו' (כצ"ל נ"ל) ולפרש"י מתיישבת זה דבעי' בתודה שיהא הזביחה לשמה דווקא ומיהו התוספות ס"ל דלשמה לא בעי קרא דילפינן מהיקשא או מקרא דואת האיל בדף ד' ע"ב בזבחים ומיהו שם בדף א' מוכח דאף בסתמא כשר בכל הזבחים ולא בעי בפי' לשמה והוא ברור וא"כ קושי' התוספות הדרא לדוכתיה והוא ברור ונכון:
בא"ד אלא בשחיטת הזבח (ר"ל נילף ג"כ בגילוי מלתא מאיל נזיר כדיליף כבשי עצרת מנזיר ק"ל נ"ל) ותו ר' כו' וגבי תודה נמי פליג (ובע"כ יליף מנזיר א"כ נילף הכל מנזיר וקרא גבי תודה ל"ל ק"ל) כדאיתא כו' כיון דגלי קרא בנזיר דכבר כו' כצ"ל:
ד"ה במה יעשה כו' וי"ל כו' תרתי וצ"ע לרבי מנ"ל שינוי כו' כצ"ל ור"ל הא בעינן שתקדש זביח' הלחם ק"ל:
ד"ה בקונטרס גרס כו' לאביי לא כו' לאביי מאי בינייהו כו' דכ"ש דלא אלים למתפס כו' (אלא כשאר קדושות הלשכה כדפרש"י ק"ל) לא מהני שחיט' מידי ומ"ה לא תפיס כו' (כצ"ל נ"ל) וכדפרש"י לעיל ופי' כו' (ור"ל דהכא איכא תנופ' ותנור י"ל דקדיש אף לראב"ש ועיין בתוספות דלעיל) צ"ע דתחילה פי' כו' עכ"ל ויש בדבריהם אלו ט"ס ונ"ל להגיה צ"ע דתחיל' פי' לראב"ש אינו קדוש כלל ונפיק לחולין לגמרי ולבסוף פי' (ד"ה אלא לאביי כו') וכ"ש לראב"ש (דתפיס פדיונו וכר' דלא נפיק לחולין) ולפירושו לאביי (לר') קדיש טפי דאלים דלא נפיק (וא"כ דילמא הא איכא בינייהו דלר' לאביי קדיש לענין זה אע"ג דתפיס דמים בפדיון מיהו הלחם לא נפיק לחולי' ולראב"ש נפיק כמו לפני שחיט' בקדוש' הלשכה אלא בע"כ גם לראב"ש לא נפיק לגמרי לחולין וא"כ דבריו סותרי' זא"ז ודו"ק) ויתכן גי' אחריתי (ר"ל הראשונה) ומיהו גי' הקונטרס נכונה והשתא א"ב במקומות אחרי' כו' (ר"ל דכאן אין נפקותא דתנור מקדש אף לראב"ש אלא דנ"מ לאפסולי ביוצא וכמש"כ התוספות לעיל כנ"ל להגיה עם התוספות ביאור שכתבתי לפרש דבריהם ואע"פ כן צריך אני עוד להתיישב בדבריהם ודו"ק:
הגהות
גמרא ת"ר כבשי עצרת כו' (מיימוני פי"ז מהלכות פסוה"מ):
וזרק דמן לשמן קדש כו' כצ"ל:
שתי הלחם שיצאו כו' (שם):
רש"י ד"ה קדש את כו' באכילה הס"ד:
ד"ה קדוש לקמן הס"ד:
ד"ה ואת האיל איל כו' (כצ"ל):
ד"ה הכל (מדם) [מודים] כו' מודי דצריך כו' הד"א:
מאי בינייהו כו' האכילה ואינו כו' למאי הלכת' כצ"ל והד"א והס"ד:
ד"ה לאביי לא כו' כצ"ל:
ד"ה אלא לאביי כו' אסור באכילה הס"ד:
ד"ה לר' כו' קצת בשחיטה עוד כצ"ל:
ד"ה לר"א כו' לחולין ור' כו' הגון הוא לאביי תפוס כו' ונהי דקדושת' כו' גמר קדושה כו' כצ"ל:
ד"ה לר"א כו' כדפרישנא לעיל הס"ד:
ד"ה זריקה מועלת כו' דלא פסול כו' בשילהי פ"ק כצ"ל והס"ד:
ד"ה קדשי כו':
תוספות ד"ה שיהא לחם כו' בפנים אע"ג דכשר כו' כצ"ל: