ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מו:
חדושים
תוספות ד"ה אבדו כבשים כו' (ול"ד לזו תודה כו' עכ"ל) נראה דודאי ל"ד דהתם יצא ידי נדרו כיון דאמר זו משא"כ בקרבן צבור ודאי צריך להבי' אחרת שלא יצא ידי חובת קרבן שציוה הש"י ב"ה וק"ל:
ד"ה מה בכורים כו' דמעכב כבשים עכ"ל. דסד"א דכבשים נמי באי' בפני עצמן קמ"ל דליכא עיכובא אלא בלחם ק"ל:
הגהות
גמרא דאמר לחם עיקר כו' ת"ר שתי לחם כו' (שם פ"ח מהל' תמידין ומוס'):
אמר רבה לעולם כו' ידעי דאשתקד כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה כבשים כו' הכל דמתירי' כו' אות' הכהן הד"א והס"ד:
ד"ה מה נזיר כו' כדמפרש לקמי' הס"ד:
ד"ה לפיכך כו' שחטי' לאיל כו' הלחם דכתיב כו' לא לא כצ"ל והד"א והס"ד:
ד"ה אילימא כו' האיך הן נאכלים כו' כהנים ואכלי כצ"ל והס"ד:
ד"ה שמא כו' עמהם ואוכל' הס"ד:
ד"ה זמן כו' בין הערבים הס"ד:
ד"ה ממושבותיכם כו' לבכורים הס"ד:
תוספות ד"ה צורת הקרבתו כו' בשמעתין דנתקלקלו כו' (במס' ר"ה פ' בתרא):