ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מ.
חדושים
תוספות ד"ה סדין כו' דציצית כלאים הוא דאסרינן כו' (בסדין אבל בפשתן שהוא מינו חייבים ק"ל) א"נ לאשמעינן קשר דלעיל לא ידעי' כו' עכ"ל. ר"ל די"ל דכלאים דשרי היינו היכא דלא אפשר ומהיתר כלאים דבעי' קרא לכך מוכח דע"כ קשר עליון הוא דאורייתא דאל"ה לא הוצרך קרא להתיר כלאים בציצית אכן למאי דכתבו לעיל דלאו מכלאים ילפינן אלא ממשמעות דגדיל שהוא כלאים ילפינן קשר א"כ א"צ צמר ופשתים לכך ובע"כ לאשמעינן להתיר כלאים אפי' היכא דאפשר אתא וז"ש ומיהו כו' ודו"ק:
בא"ד ומדב"ש נשמע לב"ה כו' (ר"ל דלא פליגי אב"ש בסברא זו. הרא"ש בה"ק) ועי"ל לפי' הקונטרס כו' (ובזה מיושבים קצת קושיות התוספות דלעיל ועיין במרדכי ודו"ק) והשתא ניחא הא דנקט סדין דווקא כו' עכ"ל (ר"ל דלפי מה שפרש"י דלעיל דלא אסר בפשתן אלא בכלאים לא ה"ל למימר סדין אלא הל"ל כלאים בציצית והשתא א"ש דנקט סדין למפטר אף במינו דס"ל כר') ובמרדכי העתיק הא דנקט סדין בציצית ולא תכלת בסדין כו' ע"ש וא"ש טפי דכוונתם דאתי לאשמעינן אפי' במינה בלא תכלת פטור בשל סדין שהוא פשתן משום דתכלת מעכב הלבן וכנ"ל להגיה בל' התוספות ודו"ק:
בא"ד ומיהו תימא וכו' כוונתם כיון דלר"ז דלעיל כלאים שרי בציצית אלא משום גזירה דלקמן פוטר ואוסר ומ"ה אסור אף במינו דס"ל כרבי היינו משום דאפשר לקיים מצות ציצית כהלכתו בצמר בתכלת אבל השתא דלא אפשר לקיים אף בצמר של תכלת דלית לן תכלת א"כ בע"כ פוטר לבן לבדו בצמר א"כ גם בפשתן יפטור לבן לבדו אפי' בשל חוטי צמר וידחה העשה הל"ת לדידן ודו"ק נ"ל:
ד"ה אמר ר"א כו' שני לשונות ולשון שני שפיר דקאי אב"ש כו' ולפי' הקונטרס כו' דניקו אב"ש עכ"ל. ר"ל דהא טעם דב"ש הוא משום דס"ל כלאים בציצית אסור ומה מתמה ר' לידע טעמו דאוסר ב"ש ק"ל. ולפי מה שמיישבים התוספות לעיל פרש"י קשה פשיטא דהא ב"ש ס"ל כר' דתכלת מעכב וק"ל:
הגהות
רש"י ד"ה ל"א ר' אליעזר כו' במקום מצוה הס"ד:
ד"ה גזירה כו' קלא אילן לא יהא כו' מטיל לבן כצ"ל והס"ד:
ד"ה ומשני כו' במינו כיון דלשם כו' כצ"ל:
ד"ה כדר"ל כו' לשום ציצית כו' צמר הוא דמינן אי כו' כצ"ל:
ד"ה גזירה כו' לכל הקונים אתי לשפוך הניסיון כו' כצ"ל והס"ד:
ד"ה ל"א כו' כדלקמן שמביא כו' טעימה פסולה כו' במקום מצוה כצ"ל והס"ד:
ד"ה ונכתביה כו' בכרכים ובכפרים שאין כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה לא יהא כו' מהדר אבני ירושלים כו' כצ"ל:
ד"ה כיון כו' פוטרים בשל כו' ורבנן הוא דגזור דכיון דאפשר לקיים כו' ולאו משום דחיי' כו' (ר"ל דחיי' עשה הל"ת) כצ"ל והשיטה המיותר' יש למחקה: