ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כג:
חדושים
גמרא מני אי רבנן כו' (ור"ל וקשיא לתרווייהו ק"ל):
ת"ש תיבלה בקצח בשומשמין כו' (מיימוני פי"ב מהלכות מעשה קרבנות). והראב"ד שם מפרש דנתן התבלי' אחר שנאפי' לאכיל' שירים אבל בעיסה אסור ליתן משום חימוץ וזהו כוונת הר"א ז"ל בה' חמץ ומצה ודלא כמו שהבינו במ"מ ובב"י בטוא"ח סי' תנ"ח ע"ש וכ"כ הכל בו להדי' בשם הר"א בה' פסח ודו"ק. אכן מדברי רש"י משמע כדעת הכ"מ דאעיסה קאי:
בשלמא למ"ד בתר בטל כו' כצ"ל:
תוספות ד"ה התם כר' כו' חזר קומצה כו' ולא משני כדר' זירא אלא אהנך תרתי כו' כנ"ל להגי' ור"ל אקומץ שנתערב בשירים דהכא ודזבחים בשחוטי חוץ ויש לישב הגי' שלפנינו דלא אהנך תרתי תי' ראשונים קאי אלא אתי' ג' ואדזבחים ק"ל:
ד"ה כי סליק כו' רב כהנא מבבל גבי כיצד יעשה כו' הד"א:
בא"ד כמו בנו של ר' חייא כו' (ר"ל חזקיה שהוא בנו של ר"ח) דע"כ בימי חזקיה עלה כו' כי סליק כו' לר"ש ברבי כו' וודאי הא דשאל ליה רבי יוחנן ספיקותיו כו' (ור"ל דבזה אידחי פרש"י דכיון שלא שאל ממנו אלא בסוף ימיו ובב"ק משמע שלא היה מכירו מעולם ולא ראוהו והיאך מצי למימר דילכון
אמר שלא היה יודע ממנו וכך משמע בתוספות דגיטין ואינו מוכרח ודו"ק):
בא"ד כמו שמפרש הא לן והא להו כצ"ל. ר"ל ר"ת מפרש הא דאמרינן בקידושין דף י"ט ע"ב הא לן והא להו ע"ש בתוספות וק"ל נ"ל:
הגהות
גמרא בשלמא למ"ד כו' הוי כמבטל דלכי קמיץ כו' אלא למ"ד בתר מבטל כו' הוי טיבלא לימא דלא כר' חייא התם כדר"ז כו' כצ"ל:
ת"ש הקומץ שנתערב כו' הא מין במינו בטל אלא כו' אלא למ"ד בתר בטל כו' הוי טיבלא לימא דלא כר' חייא הא נמי כדר' זירא ת"ש כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה בתר חזותא כו' ואע"ג שאי אפשר כו' בטילו זה בזה הס"ד וכצ"ל:
ד"ה בטלו' כו' בזו ור' חנינא כו' ור' חנינא מפרש איפכא הס"ד וכצ"ל נ"ל:
ד"ה לעול' כו' אלא לרב חסדא ליבטל דהא אי אפשר כו' לרב חסדא הוי דלא כר' חייא כצ"ל והס"ד וכך העתיקו בתוספות דף כ"ב ע"ב ע"ש:
ד"ה ה"ל שירים כו' קמיצה לאידך הס"ד:
ד"ה לימא דלא כר"ח כו' דאין בטל אם לא היכא דאפשר כו' כוותיה ואמאי דלא מבטל כו' דתהוי כריבה סלתה לא מצי למיפרך לר' חנינא דנימא מהכא כו' כצ"ל נ"ל. ועיין בתוספות דף כ"א ע"א ד"ה והן בולעות כו':
ד"ה הקטרה בשירים כו' הקטר' בשירים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה הקומץ כו' למעלה הס"ד:
ד"ה דכל כו' מיניה אי לא נתערב הד"א והס"ד:
תוספות ד"ה לימא כו' דפשיטא ליה דליכא דמפליג כו' דלא (כמתיא) [כוותי'] כצ"ל והס"ד:
ד"ה תבלה בקצח כו' מצה מתובלת כו' אבל ברייתא זו לא אשכחן במנחות ולא בפסחים כצ"ל נ"ל:
ד"ה קס"ד כו' בו רוב תבלין הס"ד:
ד"ה אלא למ"ד כו' שוה דכיון שיש כו' כצ"ל: