ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כג.
חדושים
גמרא בעי רבא קומץ שמיצה שמנו כו' (מיימוני פ"ג מהלכות פסולי המוקדשין) וגי' הרמב"ם שם הוא תמוה ע"ש בהשגות:
שתי מנחות כו' (מיימוני פי"א מה' פסוה"מ):
אמר רב חסדא נבילה בטילה בשחוט' כו' (מיימוני פ"א מהלכות אבות הטומאה). וצ"ע למאי נ"מ פסק כן דהא מסקינין דלרבנן מין במינו בטל וא"כ לענין מגע אין נפקותא ולענין משא לעולם מטמא כדאיתא פ"ג דבכורות שכתבו התוספות והר"י קורקס דחק בישובו ע"ש.
הגהות
גמרא דאיערב בקומץ דמנח' נדבה כו' והתוספות גרסי לעיל במנחת נסכים ע"ש:
רש"י ד"ה מין כו' ושמן הס"ד:
ד"ה ודבר אחר סולת הס"ד:
ד"ה סלק כו' בו ומבטלו הס"ד:
ד"ה ר' יודא כו' לא יקרב הס"ד:
ד"ה מנח' נסכים כו' והיכא דנתערב' כו' במנחת כבשים התם ודאי כו' כצ"ל:
ד"ה פירושי כו' את זה ר' יודא כו' הד"א:
ד"ה דמעלן בחוץ הס"ד:
ד"ה עולי' בשר כו' עצם הס"ד וכצ"ל:
ד"ה שמן כו' סלת היא הס"ד.
ד"ה עצם כו':
ד"ה נבילה כו' חתיכות שחוט ואח' כו' כצ"ל:
ד"ה שחוטה אינה כו' זו היא השחוטה הס"ד:
ד"ה שאפשר כו' שחוטות לקמי' מפרש כו' כצ"ל:
ד"ה פרחה כו' הראוי לגר קרוי נבילה כצ"ל והס"ד:
ד"ה כל שאפשר לו כו' נשרפה עליה דר' חנינא כו' כצ"ל והד"א:
תוספות ד"ה אמר רבא כו' דפ' ג"ה שאמר אפי' כו' קסבר ר"י כו' כצ"ל והס"ד:
ד"ה הוא עצמו כו' וי"ל שלא נתנה כו' כצ"ל:
ד"ה חרב כו' בבלול כו' יש תימה כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה נבילה כו' בפ"ג דבכורות הס"ד:
ד"ה ושחוטה כו' דאפשר להיות זה כזה הס"ד:
ד"ה ולא מיבטלא כו' ושייך לע"ב: