ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יב.
חדושים
תוספות ד"ה ותני ר' חייא כו' דזה הכלל דסיפא כו' אבל מקטיר כזית מקומצ' לא כו' דמאי דמיתוקם כזית משירי' מיירי בחסר כו' אע"ג דבסיפא לא הוי דומי' דשירי' עכ"ל. כן הי' נראה לכאורה להגיה ויותר נ"ל שלא להגיה וה"פ דר"ח סבר כיון דבסיפא בזה הכלל לא יכול למתני' כזית משירי' משום דלא יכול למתני כזית מקומצה ה"ה ברישא לא תני אפי' בשירי' כזית משירי' וכ"ש בקומצ' אף שהי' יכול ולכך לא גרסי' תיבת נמי כי הרבות' הי' אפילו בשיריה וה"ה נמי בקמיצה ותנא דידן אף דבסיפא לא נקט כזית משירי' משום קומץ נקט ברישא בשירי דגם בקומץ נקט ובשלא חסר אבל בסיפא לא נקט בשירי' כיון דבקומץ לא מתני דלא דמי לי' כנ"ל ודו"ק:
הגהות
גמרא זה הכלל כל כו' (מיימוני פי"ג מהל' פסוה"מ):
כיצד קרב המתי' כו' (שם פ"א):
זהו שלא קרב המתיר כמצוותו כו' כצ"ל:
שלא לשמן זו קרב המתי' שלא כמצוותו כו' כצ"ל:
איבעי' להו כו' שירים שחסרו כו' (גז"ש במיימוני פי"ו ופ"ב מהל' מעילה):
רש"י ד"ה כל הקומץ כו' מנח' לחטאת ומה הי' היקשא כו' כנגד זריקה כצ"ל והס"ד:
ד"ה ובלבד שיהא קרב כו' תו לא פגול ואין בו כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה או שקמץ כו' חוץ לזמנו לא קרב הקומץ כמצוותו הד"א והס"ד:
ד"ה מנח' חוטא כו' קומצו לא קרב כו' בשירים כרת כצ"ל והס"ד:
ד"ה כזית כו' וכזית למחר כו' מחשבת חוץ לזמנו כו' ולר' יודא היא דאצטריך כו' בפ' שני כצ"ל והס"ד והד"א:
ד"ה כזית כו' מידי כרת הס"ד:
ד"ה אי נמי כו' במס' מעילה בפ' חטאת העוף המנחות כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה אפילו רע"ק כו' מועלת ליוצא כו' מועלים כו' דזריקתו הוציאתו מידי מעילה אע"פ כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה לאו משום כו' לאכול דבר או להקטיר כו' מקומצה למחר כצ"ל והס"ד:
ד"ה כגון כו' קמיצה ופסול' כו' ואפי' חסרו מותר כו' דמתני' ר' היא כו' לא מתני ליה או כזית כו' כזית בשירי' ורישא כו' תנא לי' ברישא אפילו כו' כצ"ל והד"א:
תוספות ד"ה וחכמים אומרים כו' דכי האי גוונא משני בפ' המפלת כצ"ל:
ד"ה הני מילי כו' כדאמרינן פ"ק דמעילה כו' (דף ז') זרק הורצה ש"מ דזריקה כו' ושמא דר"י עדיפח מדר"ע אי נמי כו' כצ"ל: