ברכת הזבח על מנחות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף יא:
חדושים
רש"י ד"ה קודם קמיצה כו' חסר לא כו' כצ"ל:
ד"ה כמאן דפריק' כו' ל"א ולא שמעתי כגון כו' (וקאי אתירו' דלעיל דרמי ב"ח קמ"ל) חזי לי' הס"ד:
ד"ה פסול כו' דאמרי בת"כ כו' האוכל ממנה עוונה תשא וכו' (יש בדבריו קיצור לשון ועיין כל זה בזבחים דף כ"ח ע"ב באורך) ואי קשיא אמאי כו' תריץ הך סתמא כרבנן דאמרי לעיל דלבונה כשירה בקורט א' כו' תנא כזית הס"ד. ונראה דמכאן מוכח דהלכה כר' יודא דבשני קורטי' סגי ולא בעי כזית או קומץ שלם ודלא כר"מ. ולגבי ר"ש כבר נודע דהלכה כר' יודא וא"כ בע"כ הא דתנן לעיל חסר לבונת' פסולה היינו שחסר משיעורא דר' יודא ומזה הטעם פסק הרמב"ם פי"א מהל' פה"מ דין ח' כר' יודא והרב הכסף משנה תמה עליו ודחק עצמו מאוד ליישבו ע"ש ומהתימה עליו ששבק פתחא רבא ונכנס בפרצה דחוקה נ"ל ודו"ק:
תוספות ד"ה קומץ כו' בפ' בתרא גמ' לבונה כו':
כתב רחמנא כל דאפי' כ"ש כו' (ר"ל קדש לי כל בכור):
דאמר שותפות גוי חייבת בבכורה כו' ור"ל ולא אמרינן כל אפי' כ"ש וא"כ גם לענין דם לא אמרינן דם כולה דם ודו"ק:
ד"ה ור"ש את כו' צוואות וקבלות מהאלות כו' ולא דריש אתי"ן כו' ר"ל את הגמל:
ד"ה כגון כו' אי בבת א' הא אמר כו' האמרינן בקדושין כו':
ד"ה כגון שהפריש כו' בלשון א' פי' כו' וכך פי' הרמב"ם לשם ודלא כמ"ש התוספות ע"ש בכ"מ:
הגהות
גמרא והתני' קומץ לבונה כו' ול"ג ר"ש עיין ברש"י:
ואמר רמי כו' הפריש לה ב' קמצים וכו' (מיימוני שם):
רש"י ד"ה לבונה הבאה כו' על המנח' הס"ד:
ד"ה והאי כו' בלבונה הבאה כו' אפי' כל שהוא הד"א והס"ד:
ד"ה לא הוקבעו כו' בחסר לבונה הס"ד:
ד"ה או להקטיר כו' וכתיב אם האכל כו' ואכיל' מזבח הס"ד: