אור ברסלב

ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף כו.

דף כה:

חדושים

גמ' והא אנן תנן כו'. נראה דה"פ סוגיא דשמעתא בשלמא לסברת המקשן פשיטא דאין שום סברא לחלק בין מלקות לקרבן א"כ ל"ק ממתני' דשבועות דכשם שמכפר על הודע ולא הודע איירי דוקא בעבירות שאין בהם קרבן כדאיתא במתני' דהכא ה"ה הא דמכפר על ל"ת בשעיר המשתלח היינו כשאין בה חיוב מלקות דליכא לפלוגי בינייהו בשום סברא אבל לסברת התרצן דס"ל דאיכא סברא לחלק ביניהם דמלקות ס"ד דמכפר יהכ"פ א"כ כיון דאיכא סברא לחלק בינייהו יש סברא לומר במתני' דשבועות דמכפר גם על מלקות דא"כ הו"ל למתני' או לאיזה אמורא לפרש דאין חילוק ביניהם כדמפרש הכא רבא אלא בע"כ באמת דס"ל למתני' ולכל אמוראים דמכפר אפי' על מלקות דס"ל כסברת התרצן דיש לחלק כיון דבגופא הוא א"כ קשה אדברי רבא דכאן והא דלא מפרש התם שום אמורא בהודע דאיירי כשאין קרבן היינו דא"צ דמוכח מכח מתני' דהכא ומשני דהתם איירי כולה מתני' בלא אתרו דומיא דכריתות וחייבי מיתות ב"ד דבאתרו ודאי י"כ אינו פוטר ממיתה וא"צ לחלק דאלו באתרו שוה למיתות ב"ד ודו"ק נ"ל ודלא כב"ש:

אלא מעתה ספק סוטה כו' דחטא שאין מכיר כו' כצ"ל. ונראה ברור דפירושו הוא בסתם סוטה וכפרש"י דיכפר עלי' יה"כ ולא לייתי דידיעה דידה לא מעלה בזה דלא דמי לשאר ידיעות שנודע לו בודאי שחטא משא"כ ודאי שלה היא שאומרת שלא חטאה וא"כ לא לייתי אחר יהכ"פ מנחת קנאות ולזה משני רבא דלברר עון קאתיא מאחר שהיתה יודעת הבירור צריכה לברר ולהביא המנחה אבל בס' ב"ש הבין דמיירי בסוטה שהיא עצמה מסופקת אי בא עלי' הנואף או הבעל וא"כ לדידי' צריכה להביא אשם תלוי כדין שוגג שזדונה כרת ושגגתה חטאת א"כ באמת שי"כ מכפר פטורה להביא דמ"ש משאר אשם תלוי ועוד מאי מתרץ רבא לברר עון כו'. הא אשם תלוי אינו מברר כלום. ובדוחק יש ליישב דבריו שכוונתו שבי"כ הי' לה ספק ואחר י"כ נתוודע לה דהבעל בא עליה ופריך דלא לייתי מנחת קנאות די"כ כיפר לה מאחר שלא היתה מכרת בו אכן א"א ליישב כן דהא כיון דנתוודע לה אח"כ הוי כשאר חייבי חטאות ואשמות שהתורה חייבה אותה קרבן מיוחד וא"כ אין יה"כ מכפר דבת קרבן היא כדלקמן (ואפשר לדחוק דידיעה דהשתא שהיא טהורה וידיעה דלעיל ודלקמן הי' דחטאה ודאי וצריכה כפרה בחטאת ודאי וע"ז תירץ רבא דעכ"פ צריכה לברר השתא אף שכיפר ודו"ק) אכן הדבר ברור כמ"ש דאעיקר החטא פריך וכפירש"י דס"ד כיון דאנן לא ידעינן וידיעתה שהיא טהורה אינה מעלה ומוריד לזה והוי חטאת שאין מכיר בו אלא ד' וברור ודוק היטב:

אמר ר' הושעיא לכל חטאתם ולא לכל טומאתם. הרב בס' ב"ש מוחקו גם הילקוט בפ' אחרי מות לא העתיקו ולא ידעתי למה אע"ג דלא טמאה היא כשאר טמאין מ"מ הקרא ממעט מכפרת שעיר המשתלח כיון דנקרא טמא בלשון הכתוב ונסתרה והיא נטמאה. וק"ל:

מה לנשיא שכן אינו בשמיעת קול כו' (מיימוני פ"י מה' שגגות) ומכאן ראי' לפסק הראב"ד דנשיא ומלך אינם בשמיעת קול מדסתם הש"ס הכא ודלא כהרמב"ם שפסק דישנן בשמיעת קול וע"ש בכ"מ טעמו אכן אי קשיא לי הא קשיא לי דבר"פ שבועת העדות ממעטינן מי שאינו ראוי להעיד דמלך אינו חייב בשבועת העדות וכך פסק הרמב"ם רפ"י מה' שבועות והפסקים סותרים זא"ז ולא ראיתי מי שהרגיש בזה. ואחר החיפוש מצאתי שהרגיש בזה בעל תוי"ט בפ"ב דהוריות והניח בצ"ע:

הגהות

גמ' ולא מדאביי אלא מהא חטא כו' כצ"ל:

אלא מעתה ספק יולדת כו' דחטא שאינו מכיר בו כו' לכל חטאתם ולא לכל טומאתם כו' אלא מעתה ספק מצורע כו' ועיין ביאור סוגיא זו בתוס' דשבועות ובדברי הרב בחידושי הלכות ותמצא נחת ודלא כב"ש ואכמ"ל:

נזיר הי מייתי כו' אלא למיחל עליו נזירות טהרה הוא כצ"ל וכ"כ התוס' בשבועות ופשוטה וכ"כ בס' ב"ש:

רבא אמר סוטה כו' כצ"ל:

אלא המקום יהכ"פ מכפר אימא כו'. כצ"ל:

מאי פרכת כו' בשמיעת הקול ואינם חייבים אלא על העלם דבר כו' יחיד יוכיח כו' ואי משום דיש בכל קרבנו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה אבל אי ידע כו' כצ"ל:

ד"ה ספק יולדת כו' המפלת בשעה כו' תזקק לבעלה. הס"ד:

ד"ה ספק מצורע כו' ללבן וטמא. הס"ד:

ד"ה על כו' שמותם הס"ד:

ד"ה ספק נזיר כו' הגרוגרת ר"ש כו' נזירים דמייתי הד"א והס"ד:

ד"ה לא תיתי כו' מנחת קנאות הס"ד:

ד"ה לברר עון כו' נטמאת הס"ד:

ד"ה ולארץ כו' אלא זו עגלה כו' הד"א:

ד"ה כדכתיב קרא או הודע כו' גבי יחיד ונשים וצבור כו' כצ"ל:

ד"ה וקא פריך כו' נקבה אבל נשיא כו' כצ"ל:

ד"ה מה להנך שכן אין עשויין כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה