ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כה:
חדושים
גמ' א"ל אביי והא כי כתיב הדין קרא בשעיר הנעשה בפנים כו'. עיין בתוס' ספ"ק דשבועות מ"ש ע"ז לר"ש דיליף היקישא דמקשינן שעיר המשתלח לשעיר הנעשה בפנים מאי פריך אביי וע"ש. ובספר באר שבע רצה לדחות דברי התוס' בגילא רהיטתא ע"ש. גם מ"ש שם דאפשר לומר דסוגיא דהכא אתיא כר"י דס"ל דהיקישא אתיא שיהו שוין במראה וקומה לא דק דע"כ גם לכפרת כהנים הוו אתי אי לאו דהכתוב השוה אותן לכפרת שעיר המשתלח מדכתיב יכפר אותו הושוו כולן לכפרה אחת כדאיתא התם ובפ' ב' מדות (מנחות צ"א ע"א) אבל אי לאו יכפר הוה מודי ר"י לר"ש דילפינן בהיקישא דכהנים לא מכפרי בשעיר המשתלח וא"כ שפיר הקשו התוס' גם אליבא דר"י. ודו"ק:
לכל חטאתם ל"ל כו' אף חטאים דלאו בני קרבן כו' ודע דאף שבסיפרא דריש מדכתיב ונתן אותם על ראש השעיר כו' ולא חייבי קרבן חטאות ואשמות ודאין והביאו גם הילקוט פ' אחרי מות והעתיקו בס' (ש"ש) [ברכת הזבח: ב"ש] ע"ש. נראה דהני אמוראי שבש"ס ודאי ל"פ אסיפרא ומ"מ ס"ל דמנ"ל דקאי למעוטי חיובי ודאין ולרבות שאינן בני קרבן איפוך אנא דילמא חס רחמנא אממונא כמו אגופא כדקס"ד לקמן לכך בעינן היקישא דמכפר אחטאות שאינן ב"ק ואותם למעוטי שהן ב"ק ואי לאו אותם ה"א מנ"ל למידרש היקישא דילמא הקרא אתי כפשטי' דמכפר אכל עבירות שגגות וזדונות שבעולם לכך בעינן אותם דאתי למעוטי וילפינן מהיקישא דאתי למעוטי אותן שהן ב"ק. ודו"ק. ובס' הנ"ל הניח דברי הסוגיא זו בתימה וכבר כתבתי עליו בפ"ק שהרב הנ"ל אוהב לטעון ושונא לפרק ולא כן ראינו מרבותינו ומקדמונינו ששתו לבם בכל מאמצי כחם ליישב דברי חז"ל וחידותם:
הגהות
גמ' ומני רבה ואמר לי כו' שתכנס לבית הספק כו':
כפרה גמורה מ"ק א"ר יוסף כו':
אף חטאים דלאו בני קרבן לא מכפר א"ל כו' כצ"ל:
אבוה דרב הונא משמיה דרבא כצ"ל. ונמחק בר תחליפא:
רש"י ד"ה מ"ט כו' כל דהוא כגון לאו דנבילה. הס"ד והד"א:
ד"ה דכתיב כו' אשר לא תעשינה כו' כצ"ל:
ד"ה אשם תלוי אינו מכפר כו' כצ"ל:
ד"ה דלא בא כו' כשנכנס לא ידע כו' כעולה ויורד אבל כו' ונכנס למקדש כו' קרבן משום כו' כפרה אבל כו' דשבועות על כל כו' הד"א:
ד"ה קמייתא נמי כו' הכפורים ליכא למיפשטיה כו' דאכתי איכא כו' כדמעיקרא. הד"א והס"ד:
תוספות ד"ה אשם תלוי כו' ספק נבילה לייתי ולא על כו' דאף על עבירות לאו יכול להביאו כצ"ל נ"ל: