אור ברסלב

ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף כב.

דף כא:

חדושים

גמ' איתמר איזו דם הקזה כו' (מיימוני פ"ו מה' מאכלות אסורות) ודע שהרמב"ם פסק כר"י בדם הקזה ובדם שחיטה פסק כין שמאדים ולענין הכשר (בפ"י מה' טומאת אוכלין) פסק דדם קילוח אינו מכשיר בשחוטה כ"א דם השותת דבקילוח הבהמה עדיין הוא בחיים. וכתב הרב בתוי"ט וז"ל ובתוס' פ"ב דחולין (דף ל"ו) מסקי דלהכשר דם חללים בעינן דהיינו לאחר שכבר חלל ומת ולדם שחיטה איפכא דלאחר שמתו לא. ע"כ. ובהכי מיתרצא הא דפסק הרמב"ם בהכשר דדם קילוח לא אבל במאי דפסק בדם שחיטה כר"ל בהקזה ובהקזה גופי' פסק כר"י זה נ"ל שצריך לפנים ונפלאתי ממפרשיו שלא העירו בזה עכ"ל. וע"ש. ועתה אברר לך המעיין שגגת הרב הנ"ל בהבנת דברי התוס' דטעה טעות גדול גם דברי הרמב"ם א"צ לפנים ולא לפני ולפנים. ואבאר בקצרה. דוק בדברי התוס' שבכאן ובחולין (דף ל"ה ע"ב) בד"ה דם המת כו' דלענין הכשר בדם אדם כשהוא נעשה חלל אינו מכשיר אלא כשנעשה כבר חלל ומת ולא בדם קילוח שאינו נקרא חלל שהוא חי עדיין דאלו בבהמה שנעשה חללה לא מכשר אפי' לרבנן דר"ש דלא שייך בה חללים אלא דם שחיטה מכשיר בה מכח קרא דעל הארץ תשפכנו כמים ולא דם מיתה ולא דם מגפתה ואפי' בשחיטה אינו מכשיר אלא שהנפש יוצאה בו והוא דם קילוח דווקא הפך מאדם אבל דם התמצית אינו מטמא. דוק בדברי התוס' שם וכאן ותראה מבואר וכ"ה בר"ש סוף מס' מכשירין להדיא ע"ש. ומעתה לא דק הרב הנ"ל ולא שת לבו לזה והרכיב דברי התוס' עם הרמב"ם והשוה דם האדם ובהמה לדעת התוס'. וכבר נתבאר דלא דק אכן שיטת הרמב"ם ז"ל הוא כפירש"י דחולין דס"ל דתנא דר"י ודם חללים כו' קאי גם אבהמה שחוטה דאינו מכשיר בה דם קילוח ומתה וחללה לעולם אינה מכשרת והא דפסק לענין כרת דחייב אאדום היינו דס"ל דר"י לא פליג אר"ל אלא בדם הקזה שהנשמה יוצאה בה אבל בדם שחיטה ס"ל דחייב כרת משעה שמאדים ודלא כמ"ש התוס' במתני' מדתני רישא אכל דם שחיטה בסתם ובהקזה קאמר דם שהנשמה כו' וטעמו דבכרת כתיב כי הדם הוא בנפש יכפר ובכפרה קיי"ל דקרי דם כשהוא מאדים דהכי אמרינן להדיא בחולין (פ"ז ע"ב) אמר ר' יהודא אמר שמואל דם כ"ז שמאדים מכפר כו' וא"כ כיון דדם הוא בכפרה גם כרת הוא חייב ועוד להדיא אמר התם ר"י מדיפתי אמר ענוש כרת ע"ש ותראה שדברים אמיתיים הם ונכונים הם ומטעם זה לא העיר עליו הר"א ז"ל ומפרשיו. ודו"ק היטב בתוס' דכאן ודחולין:

דאיתמר הקיז דם לבהמה כו' (מיימוני פ"ז מה' שגגות) ובשני העלמות מיירי דאי בהעלם א' ודאי אינו חייב אלא אחת וכ"כ התוס' ודברי הרמב"ם שם צ"ע אם לא שנדחק ליישב לשונו בהעלם א' אכל כוס קאי ור"ל בב' העלמות. והוא דוחק:

תוספות ד"ה דם חללים כו' מתה מקודם לכן מכשיר פרט כו'. ומשמע לפי סוגיא דשמעתא דגבי אדם ובהמה אין דינן שוה דגבי אדם כו' נשמה מכשיר (דקרא דדם חללים קאי אאדם וזה דלא כהבנת התוי"ט וכמש"ל) דאפי' בחולין לא מכשיר ולא דם מיתה ולא דם מגפתה רק דם שחיטה מדמצינו מתשפכנו כמים כצ"ל ודו"ק במש"ל:

הגהות

גמ' כי קתני כו' דם דיליה כי קאמר כו':

ר"ע מחייב על ספק מעילה כו' (מיימוני פ"א מה' מעילה ופ"ט מה' שגגות):

רש"י ד"ה חלב מהלכי שתים כו' כצ"ל:

ד"ה מטיפה המשחרת כו' משכלה משחיר כו' הד"א:

ד"ה לפי שנאמר כו' אלא בדם הנפש. הס"ד:

ד"ה ר"י כו':

ד"ה שאינו מביא כו' את הממון. הס"ד:

ד"ה גיליון. היינו דכתיב כו' שוה מה שנהנה וחומשה כו' כצ"ל:

תוספות ד"ה קבל דמו כו' שאחר קילוח חייב ב' חטאות כו' כצ"ל ודלא כמשמעות לשון הרמב"ם הנ"ל (בחדושים):

תוכן העניינים

ברכת הזבח על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה