ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כא.
חדושים
גמ' ורמינהו החותך מן האדם כו' צריך מחשבה והכשר וקשיא כו' כצ"ל (מיימוני פ"ג מה' טומאת אוכלין) ועיין שם דגרס כגי' ספרים שלפנינו ואין צריך הכשר ועי' בכ"מ שמיישב השגת הר"א ואיני מבין דבריו דלמה לא יצטרך לכלב הכשר ולאדם מצריך ובחתיכה הוי איפכא דלאדם אין צריך מחשבה ולכלב בעי מחשבה
והדברים אלו מרפסין איגרי לכן דברי רש"י (וגו') [ברכת הזבח: וגי'] נראין יותר וצ"ע ודו"ק:
תוספות ד"ה אוציא דם כו' תימה כו' דלא מיירי הכל בחד צד כו' ודם ביצים כו' כצ"ל. ונראה דדבריהם נכללים בקושיא דלעיל שהקשו בשם הרב וכפל הוא ק"ל:
ד"ה כוי כו' דא"כ לא צריך קרא לאסור חלבו. דע"כ מספק הייתי מוכרח לאוסרו אלא לא בהמה ולא חיה הוא. ק"ל:
ד"ה כגון דאיכא כו' נבלת בהמה דומיא דנבילת עוף כלומר דצריך מחשבה כו' כצ"ל (ור"ל ואלו הי' כזית נבילה לא הוי צריך מחשבה כיון דמטמא טומאה חמורה. וק"ל:
הגהות
גמ' האי תנא דבי ר"י כללי ופרטי דרשינן כו' כצ"ל:
אמר מר אוציא כו' שתים שיש בהן כו' כצ"ל:
אלא לכדתנן נבילת בהמה טמאה בכל מקום נבילת עוף טהור בכפרים כו' כצ"ל. ול"ג והחלב. רש"י:
רש"י ד"ה אוציא דם כו' לטמא בגדים. הס"ד:
ד"ה אף עוף כו' טהורין לא. הס"ד:
ד"ה הכא ל"ג כו' והרוטב עולשין כו' הד"א:
ד"ה נבלת בהמה כו' שהעם מרובים אינן כו' טומאה חמורה וחלב כו' בדם שחיטה הד"א והס"ד:
ד"ה והא כו' טומאת נבילות. הס"ד:
ד"ה בפחות כו' מצטרף לבהדי כו' כצ"ל: