אור ברסלב

ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף כ:

דף כ.

חדושים

תוספות ד"ה כגון שנתכוין כו' ולא נפח כו' ומשאין הפחמין כו'. הלשון מגומגם ור"ל וכשהפחמים נשרפים ונעשים אפר זוהי קלקולן:

ד"ה סבירא לי' כו' לפימ"ש ר"י פ"ק (והביאו התוס' בשבת (מ"א ע"ב) ד"ה מיחכו כו' ע"ש) דמלאכה שאצל"ג ור"י ור"ש כו' דדשא"מ לא נצרכה (כצ"ל או צ"ל לאו דוקא) (ובפ' כירה דבריהם מבוארים יותר) בפ' הבונה דקאמר אפי' תימא בארעא שאינו אגם דלא מתכוין כו' דניחא לי' ולכך משני דעביד כו' דלא ניחא לי' שרי מההיא כו' א"נ דא"צ לגופה כו' שמתקנה שרי. כצ"ל וכך פי' התוס' פ' הבונה עיי"ש:

סליק פירקא.

פרק דם שחיטה.

תוספות ד"ה אכל דם כו' ומ"מ נוכל לפרש איסור כו' ל' זה הוי כמו ומיהו כלומר דמאיסור והיתר יש לדחות הראיה. וק"ל:

ד"ה דם הקזה כו' וה"ה דבדם שחיטה כו' בעינן שהנשמה יוצאה כו' עכ"ל ולקמן בס"ד אכתוב דדעת הרמב"ם אינו כן אלא דחייב כרת כל זמן שהוא מאדים מטעם

שאכתוב לקמן ודווקא (בדעם) [ברכת הזבח: בדם] הקזה ס"ל כדעת ר' יוחנן ולקמן אאריך קצת בזה:

ד"ה שיש בהן כו' סגי דאוציא דם מהלכי שתים שאין בה טומאה כו' ובטעם זה לחוד סגי להוציא כו' וה"ה בטעם של איסור והיתר לחוד סגי. וק"ל:

הגהות

גמ' ת"ר החותה גחלים כו' (גז"ש במיימוני):

רש"י ד"ה להקדים כו' וכיבה בחתייה כו' תחלה למיפטריה בולא כו' הד"א:

ד"ה שאינה צריכה כו' בחתייתן ומ"מ יודע כו' הד"א:

סליק פירקא

פרק דם שחיטה.

(מיימוני פ"ו מה' מאכלות אסורות).

אף כל שיש בהן טומאה קלה אוציא דם מהלכי שתים שיש בהם טומאה חמורה ולא טומאה קלה אוציא דם שרצים כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה טומאה חמורה כו' בהן איסור קודם כו' הד"א:

תוספות ד"ה אוציא דם כו' דמטמא במגע כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה