ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ז: · חדושים
גמ' והיוצא מחותך כו' תימא למה לא קתני הכי משיצא רובו כו' עכ"ל באר שבע. ולא ידעתי כוונתו בקושיא זו הלא הבאת קרבן הוא אחר מ' לזכר ופ' לנקבה וא"כ ממילא אשתמע וכאן חיוב הבאת קרבן אתי לאשמעינן דאולד שיצא מחותך משכלו הימים מביאים קרבן וק"ל:
שפחה מנלן דת"ר כו' הוא מל' התרצן ואינו מקשן וכמ"ש התוס' רפ"ב דב"מ ובפ' י"ב דאל"כ מאי פריך תו מאי וכן שפחה והלא כבר מצריך קרא דפריך מנ"ל נ"ל וכצ"ל בפ"ק דחגיגה (דף ד' ע"א) דפריך אלא עבדים מנ"ל ומשני רב הונא אמר קרא אל האדון כו' ופריך הא ל"ל קרא כו'. ודו"ק. ומ"מ כאן משמע דקאי אשפחה שאינה משוחררת מדמדמה לה לעבד ויליף לה לה מאשה ובפ' הערל גרסינן שפחה משוחררת והאריכו שם בתוס' עיי"ש: