אור ברסלב

ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף ג:

דף ג.

חדושים

גמ' ר"פ אמר משכחת לה בתינוק כו' דידע דאסירא ע"ז והני ע"ז לא ידע דאסירן וא"א כו' כצ"ל. והרב הגדול מהר"ר שמואל אידלש למס' שבת (ד' ס"ב ע"ב) שגג בזה ונוסחא מוטעית דספרים שלפנינו הטעוהו להרב ע"ש. גם הרב בס' באר שבע טעה בזה עיין בספרו ועיין מה שאכתוב עוד בפירש"י ור"פ לא ס"ל באומר מותר דס"ל דאומר מותר אנוס הוא כיון דלא ידע כלל מע"ז. וכל זה הוא ע"פ מ"ש לעיל בפירש"י ודלא כב"ש שם וכאן. וק"ל:

והאיכא בת אשתו ובת בתו כו' ר"ל בת אשתו מאיש אחר ומתני' דקתני אשה ובתה היינו בתה ממנו ולהכי לא פריך לעיל והאיכא בתו אלא מאנוסתו ויש מוחקים מהש"ס בת אשתו ואין צורך דממ"נ קשה ליתני בתו או בת אשתו ודו"ק:

אמר ר' יוחנן הואיל ושניהם בלאו א' נאמרו כו' (מיימוני פ"ד מה' שגגות) ודע שבפ"א מה' שגגות פסק הרמב"ם כר"ל וז"ל הנותן מזרעו למולך בעל אוב בעל ידעוני במעשה כו' עכ"ל. וע"ז מסיק בפ"ד דאם עשאן כולם בהעלם אחד חייב מ"ג חטאות ויש לתמוה דהא קיי"ל כר' יוחנן לגבי ר"ל ודר"י באוב וידעוני אף במעשה אינו חייב אלא א' מפני ששניהם בלאו א' נאמרו. ומ"ו הגאון מהר"ר העשיל זצ"ל תירץ דטעמו דפסק כר"ל הוא מדאיתא לקמן (ד' ז' סוף ע"א) מאי אף המגדף ומשני רבנן שמעו לר"ע דתני בעל אוב כו' משום דלית ביה מעשה כו' וכ' רש"י תימא לי ולר"י דאמר לעיל ושניהם בלאו א' נאמרו מאי אף דקתני. עכ"ל. ולפי שהמשנה אינה מתפרשת אליביה דר"י לכך פסק הרמב"ם כר"ל. ולי נראה דלפי מאי דמסקינן כאן דאוב וידעוני לא משכחינן שיהיו במעשה אלא במקטיר לשד ע"מ לחברו ואזהרתו מלא יהיה בך חובר חבר וא"כ כשעשה לאוב בהקשת זרועותיו לר"י וידעוני במקטיר לשד לחבר א"כ הוי שני לאוין לא יהיה בך אוב ולא ימצא בך חובר חבר כנ"ל. וקילס מורי את דברי ודו"ק:

בעל אוב מאי מעשה אית ביה הקשת זרועותיו הוי מעשה כו'. קס"ד הקשת זרועותיו הוי מעשה אפי' לרבנן. מיתיבי בע"ז אינו חייב אלא על כו' כצ"ל. ול"ג אינו חייב סקילה דסקילה ודאי חייב אפי' אינו עושה מעשה אלא באומר זה אלי כדאיתא פ' ארבעה מיתות ובהדיא מוקי לה התם לענין חטאת. ע"ש:

עולא אמר בעל אוב דקתני במקטיר לשד והכי איתא פ' ד' מיתות וזהו כוונת רבינו ירוחם בשם הרמ"ה הביאו ב"י ביו"ד סוף סי' קע"ט וז"ל דמהא שמעינן שהמקטיר לשד ע"מ לחברו ולכופו ולעשות רצונו חייב משום בעל אוב עכ"ל. והוא כתירוץ רבא אליבא דעולא אף שהוא אליבא דר"ל גם ר' יוחנן מודה בהא וכמ"ש לעיל וכ"ש להרמב"ם דפסק כוותיה לכאורה והרב הב"י כתב ע"ז ואיני יודע מה ענין בעל אוב לזה ונראה שצריך למוחקו וצריך להגיה וחייב משום ע"ז עכ"ל. ועפי"ז כתב בשו"ע שם חייב משום ע"ז ע"ש וליתא וכמ"ש. וכבר שאלתי זה בימי חורפי לכמה גאונים ובתוכם למחותני הרב הגדול מהר"ר מאיר כ"ץ ז"ל וכמדומה מה שהשיב לי ע"ז בנו הגאון בעל שפתי כהן זצ"ל ע"ש:

רש"י ד"ה רב פפא כו' לבין העכו"ם שגגת ע"ז כו' הללו והני עבודות הרוב ידעי דאסירן כצ"ל. וכן הוא בש"ס דפוס קראקא וכוונתו לתרץ דלמה יודע התינוק הנשבה העבודות שאסירן לע"ז והע"ז גופא לא ידע ונתן טעם דזה מפורסם לכל דניסוך וקיטור וזיבוח והשתחויה הן אסורים והרוב ידעי אבל ע"ז גופא לא ידעי אם הוא ע"ז או לא וזה ברור ודלא כמהרש"א וב"ש:

ד"ה אוב וידעוני כו' דכתיב לא ימצא כו' ושואל אוב וידעוני כו' ולעיל במתני' פירש דכתיב אל תפנו אל האובות וכן עיקר דקרא שואל אוב וידעוני אשואל קאי ולא אאוב עצמו וכ"כ רש"י ותוס' פ' ד' מיתות להדיא. וק"ל:

הגהות

גמ' אלא באומר מותר דע"כ לא קבעי כו' ותירוצא הוא:

ר' אחא בריה דרב איקא משמיה דרב ביבי אמר תנא כו' והא יש בתו כו' כצ"ל:

המעלה איברי פנים כו' (מיימוני פי"ח מה' מע"ק):

רש"י ד"ה אלא באומר כו' שגגת ע"ז ושגגת כו' כצ"ל:

ד"ה רב אחא כו' שנשחטה בעזרה הס"ד:

ד"ה דהא חלוקים הן במיתות כצ"ל וצריך למחוק תיבת בעשותה כו' הן במיתות והוי ליה כו' בר קרבן. הד"א והס"ד:

ד"ה ר"ע היא (קאמר) [דאמר] כו' בעינן מעשה כצ"ל והס"ד:

ד"ה נהי דלא כו' רבה מדקתני מגדף. הס"ד:

ד"ה קס"ד כו' חשוב מעשה. הס"ד:

ד"ה כרת דיליה כו' דמגדף כו' ונכרתה דמשתעי כו' כצ"ל והד"א:

ד"ה היינו חובר חבר כו' אלא בלאו. הס"ד:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על כריתות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה