ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ג.
חדושים
גמ' והסך את שמן המשחה ל"ל דתניא המפטם את הקטורת במיצעא לאו כו' כצ"ל. והא דלא דייק בפשיטות דא"כ האיך מצינו ל"ד חטאות די"ל ל"ג קתני וחדא מינייהו לסיים בכריתות כדמשני לקמן וס"ל כר"ל דלקמן דידעוני הוי לאו שאין בו מעשה ולא מצינו בו חטאת לעולם ודלא כר' יוחנן דס"ל דאיתנהו בחטאת. ודו"ק. עוד יש ליישב בפנים אחרים ואין להאריך ודלא כמ"ש בס' ב"ש. ע"ש:
דתניא הנה שהיא אחת שגגת שבת כו' וכן אתה מוצא גבי ע"ז כו' (מיימוני פ"ז מה' שגגות) כתב הרב בס' באר שבע אהא דמשני ובמגדף ס"ל כר"ע. תימא האיך אפשר לומר דר"י סבר כר"ע במגדף שהרי ר"ע ס"ל דמגדף הוא מברך את השם ור"י ס"ל דמגדף הוא משורר לע"ז כדמוכח פ' ד' מיתות כו' ע"ש. ולק"מ דלר"י דמגדף הוא מזמר לע"ז מ"מ ס"ל סברת ר"ע דהואיל ונאמר כרת דידיה במקום קרבן דחייב עליה חטאת אף שאינו אלא דיבורא בעלמא וכסברת ר"ע במברך השם וחכמים דפליגי אר"ע דמתני' היינו דס"ל דמגדף דר"ע שהוא מברך השם לא חייב עליה כרת דמגדף לאו היינו מברך את השם וכרת דמברך השם לא כתיב במקום קרבן אלא מגז"ש דמקלל מפסח ילפינן לה כפירש"י לקמן ואיתא בפ' מי שהיה טמא. ובאמת דס"ל גם לחכמים כר' ישמעאל במגדף דידיה שהוא מזמר דחייב חטאת וס"ל דבכלל עובד ע"ז הוא ור"י חשיב ליה בתרתי דמגדף הוא ע"י דיבור וזימור לע"ז. ועובד הוא ע"י מעשה. כנ"ל ברור ודוק היטב:
הגהות
גמ' וכי מאחר דלאוין מוחלקין כרת דאחותו כו' ל"ל לר"י כדאית ליה לרבנן מיבעי להו כו' מן הדין א"ר נחמן ב"י אף אנן כו' כצ"ל והשאר נמחק ע"פ רש"י:
ור' ישמעאל היא דאמר חייב שתים (מיימוני פ"ד מה' שגגות)
ומוקמינן לה כר"ע כו' לעכו"ם דכתיב תורה אחת יהיה לכם כו' כצ"ל והשאר יש למחוק:
רש"י ד"ה שאין עונשין כו' ענש עליה מן האב כו' הד"א:
ד"ה איבעית אימא כו' או בת אמך אין לי כו' הד"א:
ד"ה הג"ה כיון דלאוין מחלקין לא מיבעיא ליה כו' כצ"ל נ"ל:
ד"ה הבא על הזכור כו' כדמפרש לקמן הס"ד:
ד"ה דאמר ר' אבהו כו' אזהרה ובנכרי כו' כצ"ל:
ד"ה ר' אלעזר כו' תנא ל"ג כו' אשה נרבעת כו' כצ"ל:
ד"ה הנה שהיא כו' כמה חטאות ומהנה כו' אלא אחת זדון כו' שבת ושגגת כו' הד"א:
ד"ה אחת שהיא כו' כמה חטאות כצ"ל:
ד"ה שגגת שבת כו' מלאכות עדיפא כו' (הד"א) דאע"ג דהזיד במלאכות כו' כצ"ל:
ד"ה לישנא אחרינא שגגת כו' מחייב חדא אבל כו' הד"א:
ד"ה ה"ג אי דלא כו' כלום הוא. הס"ד: