ברכת הזבח על כריתות· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ב:
חדושים
גמ' דתנן ראב"י כו' אהכי תנא ארבעה כו' ביום הבאת קרבנותיו דברי ר' ר"י בר' יהודא כו' משום דקתני סיפא נשיא כיו"ב כו' ולר"ח מניינא ל"ל לאפוקי מסור ומפגל כו' יצאה אשת איש שיש לה היתר כצ"ל.
וראיתי בס' ב"ש שכתב שלא כדת אדברי הרמב"ם והרע"ב במה שפירשו בריש פ"ב בפלוגתא דת"ק וראב"י בהא דגר הוי מחוסרי כפרה ע"כ אברר טעותו. ז"ל הרע"ב שם גר מחוסר כפרה ות"ק סבר כיון שמל וטבל מותר לאכול בקדשים ואין קרבן מעכבו אלא מלבא בקהל הלכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה עכ"ל וכ"ה לשון הרמב"ם. כוונתו מבואר דת"ק לא חשיב לגר במחוסרי כפרה דלא תלי אכילת קרבנו בכפרה דמשמל וטבל לאו ערל וטמא הוא ומה שאינו אוכל בקדשים הוא דאכתי לאו שם ישראל עליו בכל מילי דלא שרי בקהל ובשביל זה מוכרח להביא כפרתו שיהא נקרא ישראל ויהיה דינו כישראל לכל דבר הלכך לא חשיב ליה במחוסרי כפרה שהן ישראל וכפרתן הוא לאשתרויי בקדשים וכך מבואר בש"ס שם ות"ק כו' ע"ש. וחלילה להבין בדבריהם שיהא גר שמל וטבל ולא הביא כפרה שיהא מותר לאכול בקדשים חדא דא"כ הול"ל לא הוי מחוסר כפרה והילכך לא חשיב ליה בכלל מחוסרי כפרה ועוד דהוי להו לכתוב וקיי"ל כת"ק אלא הדבר מבואר כמ"ש ושרי ליה מאריה להרב ב"ש ליתלי בוקי סריקי בהגדולים הנ"ל ודמי בעיניו כאלו לא גמרי שמעתתא דפ"ב ודו"ק:
וכ' עוד הרב הנ"ל בהא דאמרו בש"ס והנפש אשר תאכל כו' והלא שלמים בכלל כל הקדשים כו' והעתיק לשון רש"י דשבועות למה לא נידונן בכלל ופרט שלמים אין מידי אחרינא לא כו' וכתב עליו הרב ע"ז ול"נ דהקושיא מעיקרא ליתא דהאיך יעלה על הדעת שיחמיר הכתוב בקדשים קלים ולא בקדשים חמורים יציבא בארעא כו' ע"ש. ולא ראה הסוגיא דפ' טבול יום (ד' ק"א ע"ב) וז"ל אלו לא נאמר קדשים קלים הייתי אומר קדשי קדשים הוא דאוכל (בעל מום) שהרי הותרו לזר קדשים קלים לא יאכל כו' ע"ש וא"כ ה"ה בטומאה נמי הייתי מחמיר בקדשים קלים יותר מבקדשי קדשים ולכן הוכרח רש"י ז"ל לתרצו בע"א וק"ל.
כתב עוד שם בהא דאיתא בגמ' לחלק מנ"ל נפקא ליה מואל אשה כו' לחייב על כל אשה ואשה ק"ל מנ"ל דהך אשה מיותרת לחלק על הכלל כולו בא דילמא לחלק על עצמו בא שאם בא על ה' נשים נדות דחייב על כל אחת ואחת וכ"ת נילף מנדה איכא למיפרך מה לנדה שכן מטמאה את בועלה כו' וצ"ע עכ"ל. ורואה אני שזה המחבר אוהב לטעון ושונא לפרק דברי הראשונים ורז"ל ושכח היקישא דר' יונה דהוקשו כל העריות זל"ז כדלעיל ולהדיא אמרינן ביבמות (דף נ"ד ע"ב) דהא דחייב בהעראה בעריות ילפינן מנדה מהיקישא דר' יונה ע"ש. ובחנם קלקל הנייר והדיו לכתוב דברים אשר לא כן:
הגהות
רש"י ד"ה ארבעה מביאין כו' כצ"ל:
ד"ה אלא ש"מ כו' רבי היא וסמי כו' כצ"ל:
ד"ה חמשה מביאים כו' כצ"ל:
ד"ה משום דקתני כו' ועניות בנשיא לא שכיחא ר"א אומר כו' מביא קבוע אלא אי ר' יוסי כו' כצ"ל והד"א:
ד"ה שלש עשרה כו' כדמפרש התם. הס"ד:
ד"ה מסור מלשין הס"ד:
ד"ה ומפגל כו' של ישראל לאוכלו חוץ לזמנו דחייב אינו משלם ממיטב כו' כצ"ל. מיהו בפ"ק דב"ק מבואר דכל כ"ד אבות משלמי ממיטב ומוסר ומפגל ג"כ אלא דר' חייא ור' אושעיא לא איירי בהו משום דבדיבורא לא קא מיירי וכ"כ התוס' שם וכל הפוסקים להדיא ודלא כמ"ש רש"י כאן וגם בספר ב"ש הניחו בצ"ע וק"ל:
ד"ה אחותו דפרט כו' מות יומת ויש מהן כו' דפרט בה קרא ואחותו דבעי הכא כו' כצ"ל:
ד"ה בכלל כל כו' ולא נגיעה והאי יקרב כו' הד"א:
ד"ה אשת איש כו' גמרי לה מאחותו כו' כצ"ל:
ד"ה לדונו בכרת כו' הן הלוקין. הס"ד: