ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ק.
חדושים
גמרא יום קבורה מדרבנן אינו תפוס לילו אלא מדרבנן כצ"ל (רש"י) א"ל רב אשי כו' ואלא הא דקתני כו'. ויש לדקדק דטפי ה"ל למיפרך ר"י ור"ש במאי פליגי כיון דיום מיתה אף לר"ש דאורייתא ויום קבורה אף לר"י מדרבנן. ומ"ו יצ"ו תירץ לי בדוחק דאיכא למימר ר"ש טעי בדר"י וסבר דלר' יהודא יום קבורה נמי הוי מדאורייתא וע"ז חולק ואומר ר"ש תדע כו' דיום קבורה הוא מדרבנן לכך הקשה דה"ל לר"י לומר לר"ש דאנא אמינא דיום מיתה הוא דוקא דאורייתא ולא יום קבורה וליכא פלוגתא בינינו ודוחק ק"ל:
תוס' ד"ה הרי שהיה כו' דכיון דכ"ג ונזיר נדחים כו' לא מימנע כו' (ר"ל דהא אפילו למתו הוא מטמא ודחי' לשחיטת פסח אלא ודאי אינו מטמא למתו ק"ל) א"א לומר כן כו' דכהן הדיוט לחודי' מטמא למתו (ור"ל לחוד מטמא למת מצוה מלאביו ואפ"ה בעי קרא בכהן ונזיר דמטמא למת מצוה ובתוספות דברכות דחו זה בשם הר"ש מקוצי ע"ש) ויש פי' שמוגה בהם כו' (ר"ל כך מוגה במקצת פירש"י) דהא ברייתא כו' ובכולהו לא תני הכי משמע לא יטמא כו' (כצ"ל) ועוד נראה לדקדק כו' ה"ל למתני' ברישא דהולך לשחוט כו' הרי שהי' כ"ג ונזיר והולך לשחט כו' כמו כהן הדיוט דתני ברישא כו' (כנ"ל להגיה) וכוונתם דאי דוקא בכ"ג ונזיר איירי דלא יטמא לקרובים אבל בהולך לחודי' מטמא לקרובים א"כ ה"ל למתני בבא זו בתחילה כ"ג ונזיר שהולך כו' כמו דתני בבבא דכהן הדיוט קודם לנזיר ואח"כ כ"ג קודם לנזיר כן ה"ל למיתני בבבא זו דולאחותו ברישא כ"ג ונזיר קודם להולך כו' וכך מבואר מדבריהם בתוספות דברכות ע"ש עכ"ל כצ"ל ודוק:
ד"ה הא ר"י כו' אף ע"פ שיש לו תשלומים בשני עכ"ל. כאן קיצרו בדבריהם ונראה דכוונתם למ"ש בפסחים פרק הנ"ל על קושיא אחרת וז"ל דשאני התם כיון דשוחטים הפסח קודם שידחו עשה דהשלמה דשוחטין וזורקין על טבול יום ומחוסר כפורים לכו"ע אפילו אם לא יאכל לבסוף הואיל ובידו תלוי ופטור מפסח שני אפילו לא אכל הילכך כשמקריב כפרתו מקיים עשה דפסח ומותר לאכול בלילה ובזה יובן ג"כ כוונתם שבכאן ודוק:
הגהות
גמרא קשיא אביי אמר לא קשיא כאן שמת כו' כצ"ל (מיימוני פ"ו מהלכות קרבן פסח):
לה יטמא מצוה כו'. יכול יטמא אמרת לא יטמא גי' תוס':
רש"י ד"ה לא קשיא כו' ורומיא דתרתי מתני' כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג כו' מדרבנן הס"ד: ואח"כ ד"ה אמינא לך כו':
ד"ה אביי אמר כו' רחמנא דחי' כו' דדרשינן ליה כו' כצ"ל:
ד"ה כשמת אחר כו' מימנע ולא שחיט אי נמי כיון דע"כ שחטי' כו' לא תפיס לילו כצ"ל והד"א והס"ד: ואח"כ ד"ה דשני כו':
ד"ה ולאחותו כו' כ"ג והולך לשחוט הד"א:
ד"ה ולמול את בנו כו' דמילת זכריו מעכבתו כו' פסח הס"ד וכצ"ל: ואח"כ ד"ה לאחותו כו' לה יטמא ומביא פסח אונן כו' ס"א וקס"ד דתרווייהו קתני כו' דתרין ברייתות דקתני כו' הד"א וכצ"ל:
ד"ה טמאי כו' קודם חצות וכרע"ק הס"ד: ואח"כ ד"ה דילמא כו' ר"י היא דאמר רשות כו' תדחיי' מצוה כו' אנינות הוא הד"א וכצ"ל והס"ד: ואח"כ ד"ה דרישא כו' חובה טומאה לפסח כו' כצ"ל:
ד"ה נפש כו' שהן כנפשו הס"ד:
ד"ה הרי כו' לאחותו פטרתיו כו' למ"מ דאם אינו ענין לנזיר כו' כצ"ל:
ד"ה נפש כו' בפ' כ"ג גרס איפכא כו' כצ"ל: