ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף צט:
חדושים
תוס' ד"ה אמר רב חסדא כו' אע"ג דאכילה לא מעכבי אי לא שריא כו' (כצ"ל) א"כ היאך דייק מינה אנינות לילה מדרבנן אפילו היא דאורייתא דחיא וכו' עכ"ל. לכאורה יש להקשות דהא אכילה לא מעכבא ס"ל ולמה ידחה האנינות שהוא מדאורייתא (אבל) מי הוא [אפי'] מדרבנן התירו באכילה דממנע ולא שחיט וכמ"ש רש"י לקמן ד"ה כשמת אחר חצות. ונ"ל דה"פ דמנ"ל לר' שמעון להוכיח דאנינות לילה דרבנן מדאמרו אונן טובל ואוכל דילמא ס"ל לר' יהודא דאנינות דאורייתא ואפ"ה אוכל דס"ל דאכילת פסחים מעכבא ואתי עשה דאכילה ודחי עשה דאנינות כמו בשחיטה ולפי תירוצם לא ס"ל הסברא דאתי עשה ודחי עשה ושחיטה שריא מכח דלא חיישינן לאנינות בשעת הקרבה אלא באכילה וא"כ כשאוכל בערב בע"כ הוא מטעם שהוא דרבנן דאי הוי אנינות דאורייתא לא אתי עשה ודחי עשה דבכה"ג לא מצינו בש"ס אלא דדחי ל"ת אבל לא לדחות עשה ודוק נ"ל:
בא"ד דאכילה לא מעכבא הס"ד ותיבת מכל הוא ט"ס או אפשר דחסר דבר מהדפוס ומ"מ דבריהם מובנים שפיר:
הגהות
גמרא ורמינהו אונן טובל ואוכל כצ"ל. ותיבת מחוסר כפורים מוחק ברש"י וכ"כ התוספות (מיימוני שם ופ"ו מהלכות קרבן פסח).
רב אסי כו' וקברו בי"ד כאן שמת לו מת בי"ג וקברו בי"ד יום קבורה לא כו' כצ"ל:
ר"ש אומר אונן אינו כו' (מיימוני שם):
ותנא שלמים הבאים מחמת עצמן דאי לא תנא כו' מחמת פסח כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה ואוכל פסחו כו' קדשים כדאמרינן הס"ד:
ד"ה והא דקתני כו' ימות השנה הס"ד: ואח"כ רב אסי כו' ולא קשיא הס"ד:
ההיא דפסחים שמת בי"ד כו' הד"א:
ד"ה מאן תנא כו' מיתה דרבנן הס"ד:
ד"ה תדע כו' לא ליכול הס"ד:
ד"ה ת"ל כו' קרבנו הס"ד: ואח"כ ד"ה והעצים כו' עמהם הס"ד: