ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף צד: · הגהות
גמרא עד שתכלה אלא אמר רבא כו' בגד שרייתו זהו כיבוסו ורבא לטעמיה דאמר רבא זרק סודר למים חייב. זרק פשתן למים חייב בשלמא סודר עביד כיבוס אלא זרק פשתן כו' כצ"ל וכך מצאתי בס"א אלא זָרע פשתן כו' אי הכי חטי ושערי נמי הנך אית להו רירי אי הכי שלחים נמי התם קעביד לישה. גירסת רש"י דרש רבא מותר כו' והאיכא שנכנס כו' שאם נכנס דמה לפנים פסולה כו'. ולטעמך האיכא קרן כו' האיכא חודא אלא חד מתרי ותלתא חומרא נקט כצ"ל:
בגד שיצא (מיימוני שם):
איני והאמר רב הונא ל"ש אלא שלא שייר כו' אבל שייר בה כו' חיבור הוי כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה כסכוס כו' עד שתכלה שרי בעור כו' עליו מים ואמאי תנא כו' הד"א:
ד"ה ה"ג א"ה כו' נמי הנך כו' קעבד לישה הס"ד: ואח"כ ד"ה בשלחים נמי עורות שאינן כו' והשאר נמחק וכן הוא בס"א כצ"ל:
ד"ה וכלי חרס כו' כיבוס כתיב הס"ד:
ד"ה ומשני כר"ע כו' שנתערבו הס"ד:
ד"ה כר' ישמעאל כו' לב' קרנות הס"ד:
ד"ה בגד שניתז כו' חטאת ויצא כו' לקלעים הס"ד והד"א:
ד"ה נוקבו מטומאתו הס"ד:
תוס' ד"ה לא שנו וכו' ויש לפרש בדוחק דהאי כלי חרס עשוי לאוכלים כו' מטילים אותו לחומרא כזיתים היינו בשעה שמניחים כו' אלא שמניחים בו אוכלים כו' כנגד הנקב וגם המרק שהאור מעמיד המרק שלא יצא כו' (ותיבת ע"ד ואי"ן הוא ט"ס נ"ל) והאי דלא כו' ששה מדות בכ"ח משום כו' הוי אמינא דשיעור זיתים כו' כצ"ל נ"ל: