ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף צד: · חדושים
תוס' ד"ה אי הכי שלחי' נמי הר"ח גרס שחליים ור"ל ירק כרתי דלפירש"י לא מתיישב יפה דלא שייך בעור רירא:
ד"ה לא שנו כו' והא דלא קתני אבל טמא מגע מדרס כו' מ"מ י"ל דטלית כו' כיון דאזיל שם כו' ולא טהר ממגע כו' פירוש בקונטרס דההיא אבל טמא כו' טהרו מטומאתן ראשונה דומיא כו' ונראה לפרש כו' שניקב בשורש קטן שאם כו' לאחר שקרעו אלא ע"כ היה חשוב כו' וקצת תימא שאותו שיעור הוא לענין הכשר זרעים בסוף המצניע כו' ובקונטרס פי' דשורש קטן איכא למ"ד כו' (ואין זה בפירש"י שלפנינו דאמוציא משקה כתוב כן בפירש"י) וא"א לומר כן דהא פלוגתא כו' ומיהו גם לאותו פי' קשה דמתני' היא כו' ומפר"ת כו' ליחשב פתח בסתם כלים עכ"ל. נראה דכוונתם דפליגי באם בכלי שהוא צמיד פתיל ניקב כמוציא רמון או כשורש קטן אינו מציל בצמיד פתיל דהוי כפתח ולא כנקב ומיירי בסתם כלים שהם רברבי ולכך שיעורא כרמון לחד מ"ד אבל בזוטרי שיעורן ברובא והוא פחות מרמון וכמ"ש התוס' בשבת ריש דף צ"ו ע"א לפיר"י ודלא כרש"י כנ"ל כוונתם ודוק: