ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף עד:
חדושים
גמרא מ"ש מג' דאיכא רובא כו'. מקושיא זו העלים עיניו הרב הכ"מ שם דין י' שכתב ונ"ל כו' ע"ש ותמצא:
אמר ר"י כגון דנתערב נקובת הקוץ כו' כולהו כר"י לא אמרי כו' האי משיך כו' עכ"ל: יש מקשין דה"ל לר"י לשנויי כגון שנתערב ספק דרוסה או ודאי דרוסה שלא ניכר דרוסתה מבחוץ דקי"ל דצריכה בדיקה וכדאיתא בחולין דף נ"ז ע"ב ע"ש בתוס' ובהרא"ש. וא"כ א"א לשוחטן בעזרה כמ"ש רש"י בנפילה דריש לקיש ומכח קושיא זו רצו להוכיח דס"ל לרש"י כיון שאינו ניכר הדריסה מבחוץ אחר הבדיקה שראינו מבחוץ תו ליכא למיחש לדרוסה וא"צ בדיקה גם מבפנים ודלא כהתוס' והרא"ש דס"ל דהבדיקה היה אחר השחיטה עיין בספר שפתי כהן למחותני מהר"ש כ"ץ בסי' נ"ז להטור יורה דעה סעיף ט"ז ולאחר העיון שם ל"ק מידי חדא דשמא ר' ינאי דהכא ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה וכשדרס בודאי ולא ניכר מקום הדריסה ס"ל ג"כ דהוי כספק דרוסה ואין חוששין לה. וכמ"ש התוס' לרב אף דלמסקנא ס"ל להתוספות לרב דזה מיקרי ודאי דרוסה לענין דצריך בדיקה בכל הגוף וגרע מודאי דרוסה וניכר דא"צ אלא נגד המקום הניכר ודוק שם היטב. מ"מ ר' ינאי רוצה יותר למינקט מילתא דטריפה בודאי ולא משום חששא שלא לידחו ליה דאינהו ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה וכך מוכח לשון מתניתין והטריפה משמע דידיע שנתערב טריפה ודאית וכגון שנשחטה אח"כ וראוה שהאדים בשר נגד בני מעים וכ"כ התוס' לעיל במתניתין ד"ה והטריפה כו' ע"ש מ"ש עוד בזה ודוק:
תוס' ד"ה והא בעי סמיכה כו' וכי תימא בעוף כו' התם דכל הזבחים כו' (כצ"ל) דהתם נמי כיון דאפשר לקיים מצות כו' וי"ל כיון שהוא כו' פסול לא עשו כו' קרבן אחד שהוא כו' (כצ"ל) והא דקאמר ת"ש כו' היינו תמידין שבכל יום ויום כו'. (ר"ל שהן קרבן צבור ולא בעי סמיכה ק"ל). וא"ת הא דתנן פ' בתרא דמנחות כו' אינו לפי טעם ראשון שפירשתי לפי שלא חשו כו' דאמרת יורש אינו סומך והכא דלא משני כו' שהכהן מביא בשעה שבא תחילה לעבוד כו' ועוד יש לדקדק מדמעטינן כו' ולא חיישינן לעניין סמיכה בראוי לסמיכה כו' (כצ"ל) (וכן הוא בתוספות דמנחות ור"ל דמוכח מזה דאין סמיכה מעכבת אפילו היכא שאינו ראוי לסמיכה וע"ז מסקי דלמ"ד דטמא בר סמיכה הוא ליכא להוכיח משם כיון דראוי לסמוך לכך אין סמיכה מעכבת וק"ל). ולפ"ז כצ"ל בתוס' לא מצי למדרש מהני קראי היכא דלא אפשר כו' י"ל כגון ערל דא"א לסמוך. וכתבו עוד ושמא י"ל כו' (ר"ל דבאמת מוכח דלכל הדעות אין לטמא לסמוך דלמ"ד כו' ולמ"ד דס"ל דלא בעי' כו' קסבר ביאה במקצת שמה ביאה ואפי"ה משלחים קרבנותיהם כדמוכח בת"כ וחגיגה מוכח שפיר אף שאינו ראוי לסמוך אין סמיכה מעכבת וק"ל:
בא"ד דתיכף לסמיכה שחיטה דאורייתא כצ"ל והס"ד: ועיין כל זה בגיטין פרק כל הגט בתוספות ובמהרש"א שם:
הגהות
גמרא ואיבעית אימא סבר לה כר"א אמר ר"ל חבית כו' כצ"ל (מיימוני פט"ו מהל' תרומה):
אמר רבה לא התיר ר"ל כו' כצ"ל. אמר ר' אליעזר חבית של תרומה כו' (מיימוני שם):
דאיערב בנפילה כו' פיסקא. קדשים בקדשים כו' (מיימוני פ"ו מה' פסוה"מ):
רש"י ד"ה ל"א סבר כר' אליעזר כו' מריבוא לג' כו' תרי והוא ואב"ע כו' ודקאמרינן כו' לא התיר ר"א אלא כו' כצ"ל:
ד"ה ואיצטריך כו' גבי טבעות הכי נמי הס"ד: ואח"כ ד"ה תרומה כו':
ד"ה כנפילתה כך כו' עלייתה להתיר הס"ד: ואח"כ ד"ה במאה חביות סתומות דלא בטילות כצ"ל והס"ד ודו"ק: ואח"כ ד"ה פותח כו' נתערבה במאה הס"ד: ואח"כ ד"ה גמע ושתי כו' משכחת לה הס"ד: ואחר כך ד"ה נפתחה בלא מתכוון ושמעינן אע"ג דבטילה ופשיטא ליה דלא נתערב יין ביין אלא חבית בחבית צריך ליטול מהן כדי דימוע הס"ד וכצ"ל וכן הוא בס"א: ואחר כך ד"ה כדי דימועה א' ממאה וחמשים כו' כצ"ל נ"ל (ודבריהם מגומגמים):
ד"ה נקובת הקוץ ואינה נקובה לחלל (כצ"ל) ומום נמי לא הוי דהדר ברי עכ"ל:
ד"ה נפולה כו' ושום טריפות ואם שהתה כו' נא לפחתך הד"א והס"ד: ואח"כ ד"ה נפולה כו' הלכה א"צ בדיקה כצ"ל:
ד"ה קסבר ר"ל כו' צריכה בדיקה לאחר כו' שאין זו בדיקתה הס"ד: ואחר כך ד"ה ולד טריפה כו' מפרש הטעם הס"ד: ואח"כ ד"ה דרוסת כו' ויורד הס"ד: ואח"כ ד"ה עמדה כו' מעת לעת אבל בדיקה בעיא הד"א והס"ד:
תוס' ד"ה ואי בעית אימא סבר לה כר' אליעזר כו' בלשון ראשון שמואל דאמר כו' (כצ"ל) ועוד דלעיל פי' דל"ג התם ואחרות באחרות ועוד שכתוב בכל הספרים סבר לה כר"א אליבא כו' ונראה כלשון אחרון שפי' כו' (כצ"ל) דאי נפל משני' והוא שלישי כו' יקרבו הראשי' כולו כו' אפי בספק ספיקא כו' כצ"ל:
ד"ה לשם מי שהוא שייך למתניתין דריש פרקין: