אור ברסלב

ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף עא:

דף עא.

חדושים

[תוס'] ד"ה ובטריפה כו' דאפי' וודאי דרוסה יש לה בדיקה כו' ור"ל ואי נדרסה בוודאי ימצא אח"כ שהאדים הבשר כו' ותהי' היא טריפה ודאי והשאר יאכלו אבל לא איירי בספק טריפה כגון ספק דרוסה או שאינו ניכר הדריסה מחיים דא"כ אחר שחיטה ובדיקה יכול להיות דכולם יהיו כשרים והיאך אמר במתניתין ובטריפה כו' משמע שהוא וודאי טריפה וכגון שראינו שתחב הצפורן בריאה או בלב ואח"כ נתערבה באחרים וא"כ אף אם נבדוק אחר שחיטה תהי' הדרוסה טריפה והשאר יהיו כשרים ובזה נדחו דברי מחותני בספרו שפתי כהן להטי"ד סי' נ"ז ועוד אכתוב מזה לקמן בגמרא בס"ד ודו"ק כי הוא ברור כשמש:

בא"ד אבל למ"ד בולד טריפה קשה כו' עכ"ל התוס' אזלי לשיטתם דתמורה דף ל"א ע"א ד"ה ר"א שכתבו דלר"א ולד טריפה אסור אפי' להדיוט באכילה וא"כ קשה קושייתם אבל לפירש"י שם דווקא לענין קרבן אסר ר"א לא קשיא מידי וק"ל ועיין בחולין ד' נ"ח ע"א:

בא"ד ומשום עור לחודי' כו' דהוי מחייבנא באדם כו'. ובמס' בב"ק דף ט' ודף י' תירצו דאצריכנן קרא דשור ולא אדם להיכא דנפל לבור עבד ונכרי הקנוי לישראל דההוא שרי בהנאה ע"ש. והואיל ואתא לידן האי דינא נימא בה מילתא דהתוס' כתבו בפשיטות דמת עכו"ם מותר בהנאה. ובטוי"ד ושו"ע סי' שמ"ט סעי' א' כתב הב"י וז"ל מת בין עכו"ם בין ישראל כו' אסורי' בהנאה. ולא ידעתי אנא מצא לחלוק אדברי תוס' הנ"ל לאסור אפי' מת עכו"ם בהנאה והתוס' כתבו בפשיטות בלי ראיות כאילו הדבר ברור בעיניהם שהוא מותר. שוב ראיתי בספר בדק הבית להב"י שכתב שכ"כ בש"ת הרשב"א סי' שס"ה ואיברא דהמעיין שם יראה דאינו ברירא להרשב"א כ"כ בפשיטות לאסור רק דחה להשואל ראייתו בבירור מהא דגזירה שמא יעשה כו' להתיר מת עכו"ם ע"ש. ולכאורה נ"ל להביא ראייה לדברי התוס' מהא דגרסינן בפ' כהן גדול דף י"ט ע"ב בפלוגתא דשאול ודוד שקידש למיכל במאה ערלות פלשתים דדוד סבר דחזי לכלבא ושונרא וש"פ ומקודשת ובקרא שם כתיב ויך בפלשתים וגו' ויבא דוד את ערלותיהם ואם איתא דמת עכו"ם אסור בהנאה א"כ לא שרי למיתן לכלבא ושונרא ולא הוי ש"פ אלא ש"מ דמותר בהנאה וליכא למימר דשוינהו גוססין כדאמר בריש מסכ' נזיר גבי שמשון ע"ש. וגם התרגום יהנתן תרגם וקטל דוד וכו' ומכאן ג"כ קצת הוכחה לדעת הרשב"א שם בתשובה דס"ל דעור מת אסור בהנאה אלא דעכ"פ מוכח ג"כ מכאן דעור עכו"ם מותר בהנאה במת עכו"ם אבל לדעת התוס' כאן והתם דס"ל דעור מת מותר בהנאה ליכא ראיה מהתם די"ל דערלה חשיבא כמו עור. ומ"מ הואיל והתוס' כתבו כן בפשיטות יש לחפש ולעיין מנ"ל בפשיטות זה להתיר. ומצאתי להרב בספר כסף משנה שכתב בפ"ה מהלכות ערכין דין י"ז אמה שהשיג הראב"ד ז"ל אהרמב"ם וכי מה ישוה האדם כאשר יסור ראשו ואפי' לכלבים אינו ראוי שהרי אסורי הנאה הוא עכ"ל וכתב הכ"מ וז"ל אלו לא היה קשה אלא מעבד הוי מתרצינן דבעבד שלא קיבל עליו ז' מצות עסקינן דנכרי הוא ואינו אסור בהנאה אלא ישראל דומיא דמרים אבל כו' עכ"ל. והרי דברים אלו סותרים לפסק הרשב"א ז"ל בש"ת הנ"ל ולפסק הש"ע הנ"ל וצ"ע עוד להתיישב בדין זה אחר כך מצאתי בירושלמי דשבת פ' המצניע הלכה ו' את המת במטה חייב. דברי הכל לא כן תני אף ריח רע כל שהוא ואמר ר' אילא אף ר' שמעון מודה בה ומודה ר"ש באיסורי הנאה אמר ר' יודן תיפתר במת נכרי ושאין בו ריח רע והוציא לכלבו עכ"ל וע"ש בר"ן דה"פ דר' יודן קמ"ל דאי ד"ה היא בבא דרישא דמת במטה חייב יש להפתר במלאכה שהיא צריכה לגופה דאין בהמת ריח רע ומותר בהנאה ולכך מודה גם ר"ש דחייב כגון במת עכו"ם. והרי להדיא מבואר דמת עכו"ם מותר בהנאה וכן דעת התוס' בפשיטות כנ"ל עיקר ודוק:

הגהות

גמרא קדשים בקדשים מין כשאינו מינו ירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי כו' גי' רש"י מי קתני בכל שהוא התם קתני כצ"ל:

רש"י ד"ה ירעו עד שיסתאבו כו' ואם שלמים שלמים הס"ד: ואח"כ ד"ה נתערבו כו' מין אותו הקרבן ונמצאו הרי כולם קדשים של מין א' כו' מי הוא ויקרבו כו' לשם מי שהוא (שהרי זבח א' שם בעליו עליו ל' רע"ב) כצ"ל והד"א והס"ד:

ד"ה אלא ה"ג כו' במעשר ובבכור הס"ד:

ד"ה נתערבו כו' הללו נמצאו חולין כו' לא מזלזלינן הס"ד והד"א:

ד"ה מאי אפילו כו' ימותו הס"ד: ואח"כ ד"ה שנתערבו כו' ורובא דהיתרא כצ"ל:

ד"ה אימא נבטלו כו' ברובא שלא ימותו כו' כולי האי קמ"ל ימותו הס"ד ואח"כ צ"ל ד"ה ואי מהכא כו' (הנדפס בש"ס שלפנינו בריש דף ע"ב נ"ל ודוק): ואח"כ ד"ה אבל הנך כו' ואפילו לגבוה הס"ד: ואח"כ ד"ה הא תנא ליה ולמתניי' התם הס"ד: ואח"כ ד"ה ומשני כו' הן אוסרים הס"ד: ואח"כ ד"ה כל שהן כו' בכל שהן דאי ממתני' כו' ואחד ברבוא כו' עלייהו קאי הס"ד:

ד"ה תקנתא כו' שיסתאבו כו' הס"ד: ואח"כ ד"ה דהדיוט כו' לא בטלי כו' כצ"ל:

תוס' ד"ה ויביא בדמי כו' פירש"י ויקחו כו' דדומיא דרישא כו' כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה