ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף מו.
חדושים
גמרא חוץ מן הדם כו'. כתב הרמב"ם בפ"א מה' פסוה"מ דין ל"ו וז"ל וכל דם הקדשים אינו מקבל טומאה כלל שנאמר בדם על הארץ כו' וכתב הכ"מ כן איתא בסוגיא בסוף ב"ש עלה מ"ו. (ואם אינו טעות מהדפיסים לא ידעתי אם יצאו דברים הללו מפה קדוש הקאר"ו ז"ל דהא הכא סובבת כל הסוגיא דממעטינן דלא חייבים כרת כשאוכל לדם בטומאת הגוף אבל שלא יקבל דם קדשים טומא' לא אידכיר לא רמז ורמיזה לא מינה ולא מקצת' וטעמו של הרמב"ם נ"ל שהוא מבואר בפ"א מה' טומאת אוכלין ופ"י דין י"ו דכל המשקים שאינם מכשירי' אינם מקבלים טומאה ודם קדשים שאינו מכשיר אינו מקבל טומאה ע"ש בהשגת הר"א ז"ל ודוק. ואגב אודיע למעיין שאיני מבין מ"ש בכ"מ עוד שם וז"ל וק"ל מדתנן בפ' כו' ומשמע דמדאורייתא טמא הדם מדקתני הציץ מרצה וצ"ע עכ"ל. ותימא מאי אולמי' האי מתני' מברייתא דפ"ק דפסחים על מה הציץ מרצה על הדם כו' ואפ"ה משני התם מדרבנן קבלו טומאה א"כ גם מתניתין הנ"ל מתפרשת כן והוא ברור.
עוד שם בגמרא אר"י ג' כריתות כו' וא' לדברים שאינן נאכלים. מכאן קשה לי על הכ"מ סוף פי"ח מה' פסוה"מ שכתב וז"ל ואפשר לומר דלא איפליגי ת"ק ור"ש אלא לענין מלקות אבל לכ"ע אין חייבים כרת כו' ע"ש. ובפי' איתמר כאן ובמס' שבועות ג' כריתות למה כו' א' לדברים שאינם נאכלים לר"ש כו' מבואר דלרבנן חייב כרת גמור וצ"ע ועיין בתוספות ד"ה אבל בטומאת הגוף כו':
הגהות
רש"י ד"ה בשני חילולים כו' ולא יחלו הס"ד וכצ"ל ועיין בתוס' רפ"ב דזבחים מ"ש בזה:
ד"ה אמר קרא כו' לכפר כו' ור"י כו' ממעילה הס"ד:
ד"ה לכם כו' בהן מעילה הס"ד:
ד"ה לכפר כו' לכפר לכפרה נתתיו כו' דין קדשים הס"ד:
ד"ה והרי כו' וניתן במזרחו של כבש כדכתיב ושמו כו' במקומן אלמא אסור בהנאה הד"א והס"ד וכצ"ל:
ד"ה ובגדי כהונה כו' ביוה"כ שאסור כו' הד"א:
ד"ה תלתא קראי כו' הוא הס"ד:
ד"ה למעוטי מנותר לכם כו' כקדשים הס"ד:
ד"ה לכפר כו' לדבר אחר כקדשים אלא כחולין כו' כצ"ל:
ד"ה הוא כדאמרן הס"ד:
תוס' ד"ה ה"ג בשני חילולין כו' בנותר חילול דרבים והכא כו' בריש פ"ב פירשתי כצ"ל:
ד"ה הוא לפני כו' וע"ק כו' מקדיש עולה לב"ה כו' אי מדרבנן אמאי ב' מעילות מאי קשה הא איכא כו' וי"ל דהתם משום עולה בדילי מיניה ובדם דליכא מעילה כו' תקינו רבנן כו' יצאו מידי מעילה ד"ת כו' איתביה מעילה ולא והרי דם כו' מאי קושיא הס"ד וכצ"ל:
ד"ה ולא הרי כו' ונותן במזרחו כו' ובפ"ב דיומא בירושלמי כו' (כצ"ל ע"ש הלכה ב') בסוף תמורה כו' דלא נפיק לחולין הס"ד:
ד"ה משום דהוי כו' ובגדי כהונה כו' ומסקנא כדהכא הס"ד:
ד"ה עגלה ערופה פרש"י מוערפו שם נפקא ליה לאחר עריפה שלא לומר כו' ומועלין בו הס"ד וכצ"ל:
ד"ה תרי מיעוטי כו' ועיין בזה בתוספות דיומא וחולין: