אור ברסלב

ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור

דף לו.

דף לה:

חדושים

גמרא ד"ה ומי אית ליה לר"י כו' והתניא ר"י כו' וחטאת שנכנס דמה לפני' פסולה כו'. יש לדקדק דבפשיטות ה"ל למיפרך דבמתניתין דידן לא פליג אמחשבת פנים וכאן פסל במחשבת פנים וצ"ע:

והתנן אר"י הכניס בשוגג כו' וקיי"ל בשכיפר כו' (מיימוני פ"ב מה' פסוה"מ) והנה שם הרמב"ם פסק דאם הכניס בשוגג כו' ולא כיפר כשר כו' ואם הכניס במזיד פסול אף שלא כיפר והקשה בכ"מ מהגמרא ר"פ התערובת ומהגמ' דכאן דקאמר הא במזיד פסול וקיי"ל בשכיפר הרי דבמזיד לא מיפסל אלא בשכיפר. וכ"כ הר"י קורקוס שטעמו משום דאסיק שם בפרק כ"ה על תרי תנאי ואליבא דר"י פי' דתנא דהאי ברייתא דמוכח מינה לר"י דדוקא בכיפר פליג אההיא מתני' וגם מתניתין דפרק התערובות מצי לפרושי כההיא דכל הפסולין וכו' וכתב הכ"מ דדבריו אלה צ"ע וע"ש עוד בהעתק דברי הר"י קורקוס ובאמת דלכאורה הן דברים מתמיהים ומרפסן איגרי דאדרבא מתניתין דכל הפסולים דל"פ ר"י אניתנין בפנים וכו' דליפסול במחשבה ס"ל ר"י דבעי מקום משולש דוקא לכפר ס"ל ומה שאמרו תרי תנאי כו' היינו מתניתי' דכ"ה וסוגיא דלכפר עם תנא דברייתא דדבר רע כו' והדרא קושיא לדוכת'. וכדי דלא לישוויה להר"י קורקס לטועה נראה דכוונתו דמתני' לא מיתרצא ע"י קושית הברייתא דדבר רע וכדי ליישב זה צריכים אנו לומר דפליג בברייתא והוי כפליג במתני' דסברא אלימתא הי' כיון דלית ליה שלישי וכה"ג תירץ לעיל (דכ"ד ע"ב) גבי זריקה דר"ש פליג בברייתא כו' וא"כ פוסל בשחישב ואח"כ פריך התלמוד משניות אהדדי ומשני דמשנה דכל הפסולים פליג אתנא דס"ל לר"י בשכיפר דוקא אלא ס"ל דלכפר בעי בשוגג אבל כשחישב הוא במזיד לא בעי לכפר כמו בהכניס במזיד וה"ה חישב להכניס במזיד. ובזה מתורץ קצת גם הקושיא שהנחתי לעיל בצ"ע ופסק הרמב"ם אתי

ג"כ על נכון בישוב דברים אלו ודוק היטב:

תוס' ד"ה תרי קראי כו' דדריש באם אינו כו' שאר נותר כצ"ל והס"ד ונ"ל דעיקר קושייתם הוא היאך נילף שאר נותר מפסח דילמא ההיא שאני דכתיב בפסח מצרים שלא יותירו כו' ומנ"ל למילף דורות ושאר נותר ממנו א"נ דילמא פסח שאני שזמנו אינו אלא לילה א' משא"כ שאר קדשים שזמנן לפחות יום ולילה כנ"ל:

ד"ה שלמי פסח פירשתי בפ"ק סמוך לסופו הס"ד. ונ"ל דסמך לסופו הוא ט"ס גם המראה מקום הנדפס בצדו דף י"א הוא ג"כ טעות בידו וצ"ל סמוך לתחילתו והוא בדף ד' ע"א ונדפס בש"ס שלפנינו דף ג' ע"ב ד"ה בא ללמוד כו' ע"ש או דצ"ל בדף ט' ע"א ד"ה ושלמים הבאים כו' עיי"ש ודוק נ"ל:

פרק רביעי

תוס' ד"ה מנין לניתנין כו' מדכתיב סביב עשאן הכתוב כמתנה א' (ועיין בתוס' דסנהדרין דף ד' ע"א ד"ה כל) כו' אלא פשיטא ליה דגמר חטאת כו' בדעבד בולא כלום דכפרה כו' כצ"ל. ומ"ש התוספות ונראה דאתיא אפילו כבית הלל וקסבר כו' נראה דהכי ס"ל גם כן להרמב"ם ז"ל בפ"ב דין ג' ופסק כהאי תנא דבעי ג"כ ודם זבחיך כו' ולא ילפינן מחטאת ובזה נסתלקה תמיהת הכ"מ שם וא"צ לדחוק בדחוקיו נ"ל ודוק:

הגהות

גמרא שלמי נזיר ושלמי פסח מניין ת"ל שלמיו כו' כצ"ל:

רש"י ד"ה ת"ל ובשר כו' ה"ל קרא יתירא לדרשא הס"ד וכצ"ל:

ד"ה ה"ג א"כ כו' לשון נותר הס"ד:

ד"ה ועוד טעמא כו' הוצאה והינוח כו' הד"א.

ד"ה וניפלוג נמי כו' סברא הוא דניפלוג כו' הד"א:

ד"ה מיהא מיפסיל כו' העצמות או אוכל נא הס"ד:

ד"ה ושיקריבוהו טמאים כו' באימורים קאמר דומיא כו' כצ"ל והד"א נ"ל וכ"ה בס"א:

ד"ה ה"ג ל"א כל כו' תלוי באחרים הס"ד:

ד"ה לערב דמו כו' לא פסול הס"ד:

ד"ה ליתן את הניתנים כו' ליפלוג כו' במקומו הד"א והס"ד:

ד"ה וליפלוג כו' אשר יובא כו' הס"ד:

ד"ה קסבר כו' ודרשינן שיהא אותו כו' גזירת הכתוב דפסלו חוץ למקומו אבל להכניסו לפנים לאו מחשבה היא הס"ד והד"א וכצ"ל נ"ל ק"ל:

ד"ה דבר רע כו' אלמא מיפסיל הס"ד:

תוס' ד"ה שיאכלוהו טמאים כו' דומיא דאכלוהו בכשר כו' ערלים זבח שנזרק כו' נותר אבל שיקריבוהו טמאים כו' משתרי בשר באכילה כיון דנזרק כו' אי קאי אאימורים בחוץ כו' או אבדו והבשר שרי כו' כצ"ל:

ד"ה קסבר ר"י כו' בדם ובבשר ובאימורים תימה כו' ליה בפרקין דלעיל כו' טעמא מסברא הס"ד:

ד"ה ומי אית ליה כו' מקום משולש הס"ד:

ד"ה וחטאת שנכנס דמה לפנים כו' ולאו הכנסה ממש הס"ד:

ד"ה וקיי"ל בשכיפר וא"ת למ"ד כו' רחמנא טפי בחטאת משאר קרבנות (כצ"ל ור"ל דא"כ כשהכניס מדמן לפנים משאר קרבנות כיפר בפנים ליפסול דזרקן שלא במקומו וק"ל) וי"ל כו' איכא למימר דיאספנו ואם יש דם עוד כו' כצ"ל והשאר נמחק נ"ל:

ד"ה הכא דחשיבי כו' במקום אחר דהוא בכיפר כצ"ל:

תוכן העניינים

ברכת הזבח על זבחים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה