ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף לה:
הגהות
גמרא לא מפגלין את הזבח כו' אף אנן כו' שליל או שיליא בחוץ כו' כצ"ל:
תנן התם ובעלי מומין כו' (מיימוני פ"ג מה' פסוה"מ):
רש"י ד"ה אימורים עצמם כו' והכליות אבל לא בשר כו' (כצ"ל נ"ל):
ד"ה הוכשרו נתקנו (ס"א נתקנו לידי פסולים) נתקנו לקבוע הללו כו' כצ"ל:
ד"ה בטבול יום כו' בבשר ונהי נמי כו' הד"א:
ד"ה עד שיתיך כו' מקדשי ה' הס"ד:
ד"ה צמר שבראשו כו' דעור הראש קרב עם כו' בהשוחט מנין לרבות כו' בפ' המזבח הד"א והס"ד:
ד"ה המוראה כו' שבדדי נקבה כצ"ל:
ד"ה אלא איירי כו' המעלה מהם כו' הס"ד:
ד"ה אין חייבים כו' ואכל מאלו הס"ד:
ד"ה והמעלה מהן בחוץ כו' הד"א:
ד"ה מאי לאו כו' שליל ומוראה תנן הס"ד:
ד"ה מחמת עצמן כו' מחשבה הס"ד:
ד"ה ולטעמיך כו' בחוץ נסבה הס"ד:
ד"ה אף אנן כו' ולא מפגלין הס"ד:
ד"ה מחמת כו' מתפגלים הס"ד:
ד"ה תנן התם כו' בפ' המזבח הס"ד:
ד"ה מכשיר אם עלו כו' כדמפ' בבכורות אבל דוקין כו' (והד"א ומיניה דרשינן כו' וזכרות בעופות כו' לא ירדו הס"ד:
ד"ה בדוקין דוקין כו':
ד"ה ומודה כו' דכל עולה זכר הוא הס"ד:
תוס' ד"ה וש"מ מיגו כו' דקסבר התלמוד דאי לינה מועלת כו' דאם פיגל באימורים ולקמן מיירי בפיגל בבשר הנשרפים ק"ל):
ד"ה פיגל הבשר לכל הפחות כצ"ל והס"ד:
ד"ה לאכול שליל כו' ה"ה למחר הס"ד:
ד"ה הא שליל ושליל כו' וטמא והאי דשייריה משום פיגול כצ"ל והס"ד:
ד"ה אלא בדוקין כו' ולא כל העוף:
מתניתן שחטו ע"מ להניח כו' (מיימוני פרק ג' מהלכות פסוה"מ):
רש"י ד"ה אימא כו' חייב והא מהן כו' דידהו אימא המעלה כו' אימן חייב הס"ד:
ד"ה ל"ת כו' שבאים נקבות הס"ד: