ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף כז.
חדושים
רש"י ד"ה אליבא דר"י כמבואר מזה דרש"י גרס להדיא בגמ' ואליבא דר"י וא"כ יפה השיג הראב"ד ז"ל בפרק ו' דין ו' ארמב"ם ז"ל שפסק חישב למחר פסול כיון דלא קי"ל כר"י והכ"מ ז"ל תירץ שהרמב"ם אינו מפרש כפרש"י אלא דמהדר ליה כי היכי דאשכחן לר"י במחשבת הינוח אע"ג דלא הוי פיגול מיפסיל ה"נ לרבנן דחישב כו' אע"ג דאינו פיגול מיפסיל עכ"ל. והדין עמו דכן מוכח כתי' דריש לקיש דסתם מתני' איירי בנתן במחשבת פסול שלא במקומו ומשמע דהלכתא כמתני' ומודו רבנן בזה ודוק נ"ל:
ד"ה ושלא במקומו כו' ול"ק אמתני' הס"ד:
תוס' ד"ה ואי שלא במקומו כו' תימה ואי לאו כמקומו כו' עכ"ל. ונראה דלפי מה שפרש"י ד"ה ליתן את כו' וז"ל וא"נ זריקה פסולה היו כו' ל"ק מידי דבהניח להקריב לאלתר שלא במקומו לא מפסיל אי זרק אח"כ במקומו אבל בהניח למחר מיפסיל א"כ פסול לר"י אף במחשבת הינוח אכן מהא דפ' כל הפסולים דר"י לטעמי' כו' הוכיחו שפיר ומסוגיא דכאן ל"ק כלל וא"צ ולטעמיך ודוק נ"ל:
בא"ד כוותיה בשמעתין (תוספות) ומנליה כו' כצ"ל:
הגהות
גמרא מיתיבי חישב כו' (מיימוני פי"ג ופי"ו מה' פסולי המוקדשין)
לאלתר כשר חזר וחשב כו' כצ"ל ונמחקו ב' תיבות למחר פסול וכן הוא בג' של קלף. בס"א נ"ל.
אמר ר"נ בר"י מידי דהוי אמחשבת הינוח ואליבא דר"י ריש לקיש כו' כצ"ל וכן הוא בגש"ק ודלא כמשמעות ל' הרמב"ם ודוק:
כאן שנתן באמירה תנן חישב כו' כצ"ל ונמחק ואליבא דר"י נ"ל:
רש"י ד"ה חישב כהן כשר הס"ד:
ד"ה ליתן כו' הזריקה שלא במקומו הד"א והס"ד:
ד"ה לאלתר כשר כו' שלא לשמן והס"ד:
ד"ה חוץ לזמנו כו' קרבו מתיריו כו' כצ"ל:
ד"ה למחר פסול כו' פסול ור' יודא היא כו' בפ"ג הד"א והס"ד:
ד"ה חזר כו' כל מתיריו הס"ד:
ד"ה האי פסול כו' אכילת מזבח אלא לאו כו' חשיבה אכילה הד"א והס"ד:
ד"ה זריקה דשריא בבשר כו' לזרוק למחר הס"ד:
ד"ה זריקה כו' לידי פיגול הס"ד:
ד"ה אי הכי כו' לא נפסל הס"ד:
ד"ה אמחשבת הינוח כו' להניחו למחר הס"ד:
ד"ה כאן שנתן כו' היה לפסול דכמקומו דמי כו' לפגל דזריקה דלא כו' הד"א:
ד"ה תנן כו' כמו במקומו הס"ד:
ד"ה ור' יוחנן כו' שנתן בשתיקה הס"ד:
תוס' ד"ה יצא זה כו' גרם לו יצא כו' לא הוי המחשבה לא הוי זריקה כו' באכילה (תוספות) וי"ל דמי כו' אם שחט חטאת שלא כו' או זרק חוץ לזמנו סד"א להוי פיגול כו' אבל כו' בעבודה אחת ובעבודה שני' שאחרי' חשב כו' בפרקין ולאלתר כו' ונראה דר' יודא לא עביד (וזה ברור בסוגי' ופשוט) כו' דאל"ה (ס"א ליתני) ליפלג בחישב בניתנין למעלה למטה שיהא פסול בשר לאכילה כו' כצ"ל ודוק היטב:
ד"ה וריש לקיש כו' לה כוותי' שפיר הס"ד:
ד"ה לאו משום כו' ושייך לע"ב: