ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף טז:
חדושים
תוס' ומה טומאה כו' תימא אי אנינות דאורייתא איכא למפרך מה לטומאה שכן הותרה כו' כצ"ל נ"ל: ור"ל דטמא משלח קרבנותיו והכהן אוכל משא"כ אונן דאינו משלח קרבנותיו להקריב כדלקמן דף ע"ט ע"ב עיי"ש אבל אין לפרש דהקרבן נאכל כשקרב בטומאה עצמו דליתא וכמש"כ התוספות לעיל ומשנה שלימה שנינו פ' כיצד צולין דקרבנות הקריבי' בטומאה אינן נאכלין חוץ מפסח נ"ל ובמהדורא בתרא נ"ל עיקר להגיה בע"א וכצ"ל אימא אי אנינות לילה דאורייתא איכא למפרך מה לטומאה שכן הותרה בפסח הבא וכו' וזה ברור ודוק:
הגהות
גמרא אמר רבא לא שנו כו' (גז"ש)
בקרבן יחיד לא תותר טומאה אצל כהן הדיוט כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה שם טומאה כו' שהרי לא נאסר שם מעולם אבל אונן כו' מכללו אצל כהן גדול כצ"ל והד"א והס"ד:
ד"ה מתקיף כו' אדרבא פריך לכ"ג לקרבן יחיד כו' ופשיטא ליה כו' כצ"ל והס"ד:
ד"ה ומותר טומאה כו' בכהן הדיוט הס"ד:
ד"ה ולא תותר כו' תדרש אלא לא תחלוק לבמה שלא פירש לך הכתובים כצ"ל וכן הוא בס"א:
תוס' ד"ה אבל בקרבן צבור כו' וי"ל כיון דלא ילפינן אלא מטומאה דינו כטומאה דאינו כו' להאי ק"ו כצ"ל והס"ד נ"ל:
ד"ה ולא תותר כו' גבי חלת ורקיקים כו' סתירת דברים הס"ד וכצ"ל:
ד"ה כל חדא כו' מאוירן מק"ו (גז"ש בחולין) ובכל אלו כו' גבי מטמא כמיטמא לבסוף יש מותרות דנעשה כו' נאסרה אף לכהן גדול כו' כצ"ל: