ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף טז.
חדושים
גמרא מה להצד השוה שבהן שכן לא הותרו בבמה כו' ר"ל בעל מום וטמא אסור בבמה וכתב רש"י צ"ל דתנן בפ' בתרא הזמן והנותר והטמא שוין וכו' מוכח מזה דטמא היינו כהן טמא דאסור לשמש במזבח ובבמה וכ"כ ג"כ התוספות להדי' דף כ"ח ע"א ד"ה מסתברא כו' בפשיטות עיי"ש ומכאן יצא להרמב"ם ז"ל בפי' המשנה דסוף מכילתין שכתב הטמא כהן שעובד בטומאה וכתב שכן מבואר בתלמוד וכוונתו פשוט להתלמוד שבכאן וכמ"ש רש"י ותוספות והוא מוכח בסוגיא והרב בספר תוספות יום טוב לקמן בסוף מכילתין תמה על הרמב"ם ורע"ב שפי' כן וכתב שלא מצא זה בתלמוד שלנו ואשתמטתי' להרב גמרא זו דמבואר להדיא דאכהן טמא קאי ודוק:
ד"ה וקסבר כו' וכדפרישית וכשאמרו לו כו' הד"א ומיהו חילול לא יליף כו' אותו לאו למימרא כו' פוסל בו הס"ד וכצ"ל וכן הוא בס"א וקצת קשה דא"כ ה"ל לעיל לתרץ לאידך דאין ללמוד חילול מכאן גם מהצד השוה לא יכול למילף דשם טומאה לא ס"ל וא"נ דאיכא למיפרך שכן לא הותרו אצל כהן גדול בקרבן יחיד כדלקמן ואפשר דעדיפא קא מתרץ וס"ל כתנאי דלקמן דס"ל לסברתם דנוכל ללמוד גם חילול מכאן שוב ראיתי בעמוד ב' בתוספות שהרגישו בזה ג"כ ודוק:
ד"ה אף אני כו' דלא תימא טמא בקרבן צבור כו' גדול אונן כו' דלא אתי בק"ו כצ"ל ור"ל בק"ו מבעל מום שאוכל כו' דכיון דערל דאינו מוזהר מלעבוד איכא למימר טמא בצבור וכ"ג אונן יוכיח ק"ל:
ד"ה מיושב כו' (וכל הדבורים שבע"ב שייכי לכאן עד ד"ה אבל בקרבן צבור כו') ויכול ת"ח לישב כו' (בהג"ה) ומיהו איצטריך קרא לעובד בהשתחוואה (כצ"ל) וכונתם דבעינן דוקא מעומד כדכתיב לעמוד לשרת ולא בהשתחוואה וצ"ע מנ"ל הא דילמא למעוטי' יושב אתי ובהשתחוואה מנ"ל דאסור בפשיטות.
ד"ה קסבר מפני כו' וסוגיא זו לא כחד כו' (ר"ל דלתנאי דהתם ס"ל בפשיטות דאי הן הקריבו באנינות שפיר עבד דאישתריף ע"ש) דהתם לפי דקים לן כו' כל היום ולילה שאחרי כן למחרתו ויהי' נשרף כו' כצ"ל נ"ל:
הגהות
גמרא אונן מנלן כו' (מיימוני פ"ב מה' ביאת מקדש)
ור"א מ"ט לא כו' שאוכל אם עבד כו' כצ"ל:
רש"י ד"ה זר שאינו כו' קדשים הס"ד:
ד"ה שכן כו' כמקריב המום כו' כצ"ל:
ד"ה טמא יוכיח כו' שאין כו' בהמה טומאה כו' כצ"ל:
ד"ה ה"ג הותרה בבמות בבמת יחיד כו' דתנן בפ' כו' שכשר בבמה כו' נמי מוכיח בגדעון כו' הד"א. וכצ"ל:
ד"ה אונן כו' עבד חילל הס"ד:
ד"ה ומשני כו' ומושיבין אותו הס"ד:
ד"ה מצינו כו' שם זרות הס"ד:
ד"ה שם יושב כו' כשר לעדות הס"ד:
ד"ה ומחד מהנך כו' בעל מום הס"ד:
ד"ה ויושב כו' לחד מינייהו הכא מנלי' הד"א: והס"ד:
ד"ה לעמוד כו' עמידה הס"ד:
ד"ה אונן מתני' הס"ד:
ד"ה הן הקריבו כו' אתה לומד כו' כצ"ל:
ד"ה מי כתיב כו' פסול אונן הס"ד:
ד"ה קסבר כו' שם אנינות לענין כו' אוכלין ואין טעון עיבור צורה שאינו נאכל הד"א והס"ד וכצ"ל:
ד"ה לא אכלתי כו' למחר הס"ד:
ד"ה בעל מום כו' מומו הס"ד:
ד"ה חילל כו' למה לך הס"ד:
ד"ה לא הותרו כו' כהן גדול הס"ד:
ד"ה טמא כו' קרבן צבור דכתיב במועדו ואפי' בטומאה ואם עבד בקרבן יחיד חילל כצ"ל: ס"א.
ד"ה ולפרוך כו' אונן הותר הס"ד:
תוס' ד"ה זר שאינו כו' תאמר בזר שמוזהר הס"ד:
ד"ה מה לטמא כו' קריבים כמקריבים כדפי' בקונטרס כצ"ל והס"ד:
ד"ה היכן מוזהר תימא נימא מוהקריבו כו' מיהו עדיפא משני כצ"ל:
ד"ה ומה יושב שאוכל כו' מקדשים ובזר הס"ד:
ועיין ביומא דף כ"ח ע"א בתוספות ד"ה אין ישיבה כו' ובפסקי תוספות דכאן.
ד"ה מה ליושב כו' הד"א כהן גזלן כו' (הד"א). כדפי' לעיל הס"ד:
ד"ה שכן לא הותרו כו' פרכינן הכא שכן לו כו' במקום שנאסרו כצ"ל והס"ד:
ד"ה שם טומאה כו' וא"ת כו' שכן במיתה כו' שכן פסולים בפרה כו' תאמר באונן כו'. (ר"ל דכשר בפרה כדלקמן בסמוך) כצ"ל: