ברכת הזבח על זבחים· רבי אהרן שמואל קאידנוור
דף ה. · חדושים
רש"י שכן כו' נסכים ול"ג סמיכה דאשם כו' (הד"א) ומכאן תפיסה על רש"י ז"ל פ' תינוקת (דף ס"ט ע"ב) שכתב דאשם לא בעי סמיכה וליתא וכבר השיגו עליו בתוספות שם עיי"ש. ועיין בתוספות כאן בשם הר"ח ודבריהם דחוקים:
תוס' ד"ה מצינו בבאין כו' דלמ"ד שיעבודא דאורייתא כו' ולאו בר חיוב הבאה היא אלא שנתחייב מחיים ובשינוי כו' ראי' מייתי מבאין כו' דאינו אלא למצוה דנימא כשרים כו' וכצ"ל (ור"ל ואם כן בשינוי קדש ובעלים נמי לא נילף מיניה דלא עלו ק"ל) והיינו דיעבד דלכתחילה כו' אבל לא גמרינן מיניה דחטאת ואשם כו' כצ"ל:
תוס' ד"ה הא שאר כל כו' ואידך ליתא מהיקישא הס"ד. ולא נמצא בספרינו תירוץ על קושיא זו ולמאי שכתבו התוס' לעיל בהג"ה ד"ה אימא היכא כו' יש ליישב קצת דהוי אמרינן דמוצא שפתיך אתי גם כן לעיכובא. ועוד נ"ל דל"ק כלל דכיון דבעינן מוצא שפתיך לענין דלא לירצי בשלמים והבא בנדר ונדבה וא"כ אשם לא נדע אי להקישו לשלמים או לפסח וחטאת דלא יעלה וכן אי הוי כתב חדא מפסח וחטאת לא הוי ידעינין זה שלא נכתב להקישו לשלמים או לאותו אחר דלא יעלה שנכתב לכך ע"כ בעינן אותה למעט לאשם דיעלה ולאקשיה לשלמים דלא יעלה ולא ירצה וכדמסיק לקמן נ"ל ודוק:
תוס' ד"ה תודה יוכיח אע"ג דאשכחן כו' לזבח שלמים הס"ד. והא דפריך מה לעולה ושלמים שבאים בנדבה היינו בנדבת יחיד דאלו בצבור שלמים לא באו נדבה ק"ל: