ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קלה
שם בגמרא מרגלא בפומי' דר"מ גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי וכו' נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהי' יראתי וכו' נראה דה"ט שהי' ר"מ רגיל להגיד כן כי ר"מ הי' חריף גדול כמו שאמרו עליו בעירובין י"ג ע"ב שלא יכלו חבריו לעמוד על סוף דעתו וזה מרוב חריפותו שהי' אומר על טמא טהור ומראה לו פנים ועל טמא ומראה לו פנים ועיי"ש דקאמר רבי האי דמחדדנא מחבראי דחזיתי' לר"מ מאחוריו וכו' ועיין סנהדרין כ"ד ע"א הרואה ר"מ בבהמ"ד כאילו עוקר הרים וטוחנן זה בזה, וידוע דהאנשים החריפים אינם שמים לב עפ"י הרוב לירד לעומק הענינים לדעת ולהבין אותם על בורים רק זה דרכם לעוף השמימה לעקור הרים ולשדד עמקים כיד החריפות הטובה עליהם מבלי הבט אם הבנינים אשר יבנו נוסדו על יסודות חזקים ואמתים או לא וכדוגמא שאמרו בב"מ ל"ח ע"ב תלמידי פומבדיתא מעיילי פילא בקופא דמחטא, ומפאת זה החריפים ביותר עלולים ביותר לבוא לידי טעות וכמו שאמר רבא בב"מ צ"ו ע"ב לפום חורפא שבשתא עיי"ש, לזאת רגיל הי' ר"ע לשאת בכל עת על שפתיו הפתגם גמור בכל לבבך ובכל נפשך לדעת את דרכי, כלומר שעיקר תכלית הלימוד צריך להיות לדעת ולהבין דרכי התורה לרדת עד עומק הענינים ולכוין האמת לאמתו ולא לנסות הכח בחריפות שאין בה ממש ולבנות מגדלים הפורחים באויר, אשר לא יוכלו עמוד ברוח מצוי' של הבקורת והחקירה, בין לילה הי' ובין לילה אבדו:
ומה שהי' מרגלא בפומי' דר"מ לומר נצור תורתי בלבך ונגד עיניך תהי' יראתי, נראה לשער שדברי ר"מ אלה הי' מכונים נגד אלישע בן אבי' הנקרא אחר שהי' רבו של ר"מ ולמד אותו תורה, כי כידוע אלישע זה הי' חכם גדול בחכמת התורה אכן יראת ה' לא היתה על פניו כי קצץ בנטיעות ויצא לתרבות רעה כאשר יסופר ממנו בחגיגה ט"ו לזאת רגיל הי' ר"מ להראות עליו באצבע בכל עת ולהגיד נצור תורתו בלבך ונגד עיניך תהי' יראתי היינו שלא יספיק לאדם שינצור התורה בלבו רק ההכרח שנגד עיניו תהי' יראת ה', ואל ידיעת התורה תצורף גם ידיעת ה' ושמירת מצותיו, כי תורה בלא יראת שמים במה נחשבה היא וכמו שאמרו בשבת ל"א סע"א כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו וכו' חבל על דלית לי' דרתא ותרעא לדרתא עביד עיי"ש, ואך בהתחבר התורה עם יראת שמים ובהיותן לאגודה אחת אז אמנם יקרה היא מפנינים וכל חפצי האדם לא ישוו בה: