ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קלג
שם בגמרא מר ברי' דרבינא בתר צלותי' אמר הכי אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהי' וכו' נראה בהבנת הענין שהתפלל שה' ינצור לשונו מרע ושפתיו מדבר מרמה אשר בהשקפה ראשונה הוא כפל לשון כי מתחלה התפלל שלא ידבר בגנות שום אדם ולא יוציא מתחת לשונו דבר רע על חבירו אף שמה שידבר יהי' אמת כי לא נכון לדבר בגנות שום אדם אף שיש בו מהדברים המגונים, ואח"כ הוסיף להתפלל שמכש"כ ששפתיו לא ידברו מרמה והיינו שעכו"כ שלא ידבר רע על חבירו בשקר ויחפה עליו דברים אשר לא כן אשר זה בודאי אינו נכון:
ומה שהתפלל ולמקללי נפשי תדום י"ל הכונה כי הנה יש אנשים השומעים אמנם חרפתם ואינם משיבים נעלבים ואינם עולבים, אכן בלבם צפון כעסם ועברתם שמורה בתוכם, ובאמת גם בלב אסור לנטור איבה על חבירו וכמאמר הכתוב לא תקום ולא תטור את בני עמך ועיין יומא כ"ג ובכמה ענינים שנאה פנימית כזאת גרועה עוד משנאה גלוי' וחיצונית כי משנאה חיצונית ידע האדם לשמור עצמו וישתדל לעקור אותה עי"ז שירצה את חבירו, אכן בשנאה פנימית לא ידע האדם כלל כי האורב יושב עליו ולא יעשה שום פעולה לשכך כעס וחימה לזאת התפלל מר ברי' דרבינא שלא לבד בפה לא ישיב חורפיו דבר רק ולמקלליו נפשו תדום היינו כי גם בלבבו לא יטור להם איבה וגם הנפש תדום ולא תשיב שנאה לחיק מעניו:
ומה שהתפלל ונפשי כעפר לכל תהי' עיין ברש"ל כאן שהביא לפרש דהכונה מה עפר הכל דורסים עלי' ואח"כ היא דורסת על כל הדורסים אף אני כן לכל מצערי עיי"ש ועפ"י דרכו כראה בהבנת הדברים דהנה ידוע דמקור כל החטאים הוא הגאוה כי ממנה תוצאות לכל המעשים הרעים אשר יעשה האדם בחיים וכאשר ביאר בזה בבינה לעתים דרוש כ"ז מאמר חז"ל בע"ז י"ח כל המתיהר כופל לגיהנם שהכונה שמפאת הגאוה מרבה האדם לחטוא ובגללה הוא בא כמה עבירות עד כי סופו שיורש גיהנם עיי"ש, אכן אם כי מגונה הי הגאוה וההכרח להתרחק ממנה בכל היכולת בכ"ז מצד השני גם השפלות יותר מדאי לא טובה, כי אם האדם לא ידע להוקיר מעלת עצמו כי גבוה ונעלה הוא מכל הנבראים ולא יתגאה בלבבו לאמר נכבד אנכי מכל היקום אז לא יהי' לו כלל החפץ והרצון להשלים עצמו בדיעה ובמוסר, ומה בצע יהי' לו לפ"ז בכל הודו והדרו, ואמר הכתוב ואדם ביקר ולא יבין נמשל כבהמות נדמו (תהלים מ"ט) הכונה כי האדם אמנם יקר הנהו מכל ברואי תבל בהיותו נברא בצלם אלקים בעל נפש טהורה אצולה מתחת כסא כבודו ית', אכן אם לא יבין אם לא ירגיש זאת ולא ידע להוקיר את ערכו ומהותו אז נמשל כבהמות נדמו כי לא טוב הוא משאר הנבראים והי' גם הוא כמוהם, וע"כ כאשר צריך האדם מצד אחד להיות שפל בעיניו ובעל רוח נמוכה ככה מצד השני עליו להגביה לבו בדרכי ה' ולהתאמץ להשלים עצמו בחכמה ובכל מדה ישרה כיאות למבחר היצורים, באופן ששפלותו לא. תהי' מפאת פחיתות נפשו ורק מפאת יקרותה כאשר המליצו ע"ז חכמי המדות, ובבחינה הזאת ידמה האדם אמנם לעפר אשר מצד אחד היא נדרסת מכל וכל רגל תרמוס עלי' בגאוה ובוז ומצד השני היא דורסת על הכל כי כל הנבראים סופם לעפר והעפר תכסה אותם ועולה עליהם, וע"כ התפלל מר ברי' דרבינא שיה"ר שיהי' כן שיגיע באמת למדרגה הזאת, וכעפר לכל היינו כיחס העפר לכל, כלומר שהיא נדרסת מכל ודורסת על הכל כן נפשו תהי', היינו שיתאחדו בה שני הכחות השונים המתנגדים זל"ז, השפלות והגאוה, אשר שניהם כאחד נחוצים להשלמת האדם והתפתחותו וכאשר ביארנו: