ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קכז
שם בגמרא רב בתר צלותי' אמר הכי יה"ר מלפניך ה' אלקינו שתתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חלוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד, חיים שתהא בנו אהבת תורה ויראת שמים, חיים שתמלא לנו כל משאלות לבנו לטובה. נראה לשער דהתפלה הזאת שרגיל הי' רב להתפלל אותה מכוונת היא בכל חלקי' אל צרכי המקום אשר הי' גר בו. כי רב הי' ילוד בבל שמה נולד ושמה הרביץ גם תורתו לרבים עיין סנהדרין י"ז ע"ב רבותינו שבבבל רב ושמואל עיי"ש ועיין חולין צ"ה ע"ב דכולהו שני דרב הוה כתב לי' ר' יוחנן לקדם רבינו שבבבל עיי"ש וכפי המסופר לנו מאת חז"ל חסרונות שונים הי' מורגשים ביושבי בבל הן בנוגע לתכונת רוחם והן בנוגע למצבם וסדר חייהם ולכן התפלל רב שה' ברוב רחמיו ישלים החסרונות האלה וימלא אותם. והתחיל להתפלל ה"ר וכו' שתתן לנו חיים ארוכים, ובהבנת הדבר י"ל עפ"י מה שביארנו לעיל בחידושינו מאמר מ"ז דברי הש"ס לעיל בדף ח' שתמה ר"י איכא סבא בבבל וכו' משום דבבבל יהי' כמה דברים שיכולים לגרום קיצור ימים וע"כ התפלא ר"י מהיכן נמצאו זקנים בבבל כיון שהמקום אינו מוכשר לאריכת ימים עיי"ש בדברינו, ולכן התפלל רב שיתן ה' חיים ארוכים היינו שלא יזיקו כל הדברים השכיחים שם הגורמים קיצור ימים, רק יחי' חיים ארוכים ומספר ימיהם ימלא באין מגרעת:
והוסיף רב להתפלל על חיים של שלום וי"ל הכונה עפ"י דברי חז"ל בסנהדרין כ"ד לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים (זכרי' י"א) נועם אלו ת"ח שבא"י שמנעימין זל"ז בהלכה חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זל"ז בהלכה עיי"ש ועיין פסחים קי"ג ע"ב שלשה שונאים זא"ז וכו' וי"א אף תלמידי חכמים שבבבל עיי"ש ולכן התפלל רב שהשנאה בין החכמים כליל תחלוף והשלום יבוא במקומה אשר ערכו יקר מאד כידוע:
ומה שהתפלל על חיים של טובה י"ל הכונה ע"ד שאמרו חז"ל בשבת כ"ה ע"ב נשיתי טובה (איכה ג') א"ר ירמי' זו בית המרחץ עיי"ש ועיין בבראשית רבה פרשה ל"ז בארץ שנער זו בבל וכו' ולמה נקרא שמה שנער שהם מתים בתשנוק בלא נר ובלא מרחץ ועיין במ"כ שם שהביא בשם רש"י דה"ט משום שאין להם עצים עיי"ש ועיין בירושלמי ברכות פ"ד ה"א, וע"כ התפלל רב שיתמלא החסרון הזה ויחי' חיים של טובה וכנ"ל ואולי מה שהתפלל מתחלה על חיים של שלום היתה כונתו ג"כ ע"ד זה כי בש"ס דשבת שם אמרו ותזנח משלום נפשי (איכה שם) אמר ר' אבהו זו הדלקת נר בשבת ולפי המבואר במדרש הנ"ל גם נרות הי' חסרים בבבל ולכן התפלל רב על חיים של שלום והבן. ועיין בפירש"י על המדרש שם שביאר דלכן אין נרות בבבל משום שלא הי' להם שמן ועיין שבת קי"א ע"ב דבאתרא דרב שכיח שמן וורד עיי"ש ואתרא דרב הוא בבל כידוע ועיין ב"ק פ' ע"א אלמא דבבבל הי' שמן וי"ל דתפלתו של רב באמת גרמה זאת והיינו דקאמר הש"ס דבאתרא דרב הי' שכיח שמן וורד ומספר זאת לחידוש דרק במקומו של רב הי' נמצא השמן הזה אבל חוץ למקומו לא הי' נמצא, ועיין שבת כ"ו ע"א דשמן שומשמין הי' נמצא בבבל עיי"ש. ואולי כיון דשמן שומשמין אינו מאיר יפה ושאר השמנים חסרו בבבל קרו לי' בלא נרות ועיין בהגהות הרד"ל על המדרש שם:
ועיין נדרים מ"א דריש רב על המקרא ועבדת את איביך וכו' ובחסר כל (פ' תבא) בלא נר עיי"ש וי"ל דרצה לרמז בזה על מצב עם ישראל בבבל אשר הי' למס וגם הי' מחוסרים נרות כנ"ל וזה השערה נאותה:
והתפלל עוד רב על חיים של ברכה וי"ל הכונה עפ"י דברי חז"ל בסוטה מ"א ע"ב כל אדם שיש בו חנופה אפי' עוברין שבמעי אמן מקללין אותו עיי"ש ובבבל היתה מדת החנופה מצוי' מאד עיין ש"ס קדושין מ"ט דקא חשיב חנופה בהדי גסות הרוח לדברים שירדו לבבל עיי"ש ועיין באבות דר"נ פכ"ח אין לך חנופה כחנופה של בבל עיי"ש ולכן התפלל רב כי המדה הנשחתה הזאת תלך לה ואז לא יהי' מקום לקללה ויזכו לחיים של ברכה:
והוסיף עוד להתפלל על חיים של פרנסה כי כידוע העניות בבבל היתה גדולה עיין קדושין שם עשרה קבין עניות ירדו לעולם תשעה נטלה בבל ואחד כל העולם כלו עיי"ש. ועיין שבת קמ"ה ע"ב מפני מה מועדים שבבבל שמחים מפני שהם עניים עיי"ש וע"כ התפלל רב שלא יסבלו מחסור וה' יזמין לכל אחד די פרנסתו. ואולי מפאת זה התפלל ג"כ על חיים של שלום כי העניות עפ"י הרוב גורמת מריבה ופירוד עיין ב"מ נ"ט כד משלם שערי מכדא נקיט ואתא תיגרא בביתא עיי"ש ועיין רש"י בראשית מ"א ב' סימן הוא לימי השובע שהבריות כראות יפות זו לזו שאין עין ברי' צרה בחברתה עיי"ש ולכן התפלל רב על השלום שלא יופר בשביל העניות וכנ"ל:
ומה שהתפלל על חיים של חילוץ עצמות י"ל הכונה עפ"י דברי חז"ל בנדרים כ"ב ע"א כל הכועס תחתוניות שולטות בו שנאמר ונתן ה' לך לב רגז וכליון עינים ודאבון נפש איזהו דבר שמכלה את העינים ומדאיב את הנפש הוי אומר אלו התחתוניות ועיי"ש בש"ס להלן דבבבל היתה מדת הכעס מצוי' עיי"ש דדריש ר' יוחנן ונתן ה' לך שם לב רגז בבבל כתיב עיי"ש ולכן התפלל רב על התמדת הבריאות שלא יבואו לידי מחלה בשביל הכעס:
והתפלל אח"כ על חיים שיש בהם יראת חטא וי"ל הכונה ע"ד הנ"ל כי בהיות מדת הכעס מצוי' בבבל הנה נקל להם לבוא לידי חטאים וכמאמר חז"ל בנדרים שם כל הכועס בידוע שעונותיו מרובין עיי"ש ועיין ברכות כ"ט דקאמר לי' אליהו לר' יהודה אחוה דר' סלא חסידא לא תרתח ולא תחטא ועיי"ש בפירש"י שפירש דמתוך הכעס אדם בא לידי חטא עיי"ש ולכן התפלל רב על חיים שיש בהם יראת חטא וכאמור. ואולי מה שהתפלל מתחלה על חיים של טובה היתה כוונתו ג"כ ע"ד זה דבש"ס ב"ב קמ"ה אמרו כל ימי עני רעים (משלי ט"ו) זה שדעתו קצרה וטוב לב משתה תמיד (שם) זה שדעתו רחבה ועיי"ש במהרש"א בח"א שביאר דמדת הכעס גורמת רעות הרבה וההיפך מביא טובה לאדם עיי"ש וע"כ התפלל רב שלא תשלוט מדת הכעס והרגזנות בבבל ואז יזכו לחיים של טובה:
ומה שהתפלל על חיים שאין בהם בושה וכלימה י"ל דזה הוא המשך הדברים הקודמים כי כל החוטא מוכרח לבא לידי בושה למען ימחלו לו עונותיו וכמאמר חז"ל בברכות י"ב כל העושה דבר עבירה ומתבייש בה מוחלין לו כל עונותיו עיי"ש אמנם מי שאינו חוטא אין מהצורך לו לבא לידי בושה, וע"כ אחרי אשר התפלל רב על חיים שיש בהם יראת חטא הוסיף עוד להתפלל על חיים שאין בהם בושה וכלימה, כי אם תהי' יראת חטא על פניהם אז לא יבואו לידי בושה וכלימה וכנ"ל:
והתפלל עוד על חיים של עושר וכבוד, וי"ל הכוונה עפ"י דברי חז"ל בזבחים קי"ג ע"ב למה נקרא שמה שנער שמנערת עשירי' ועיי"ש ברש"י שפירש דאין העושר מתקיים בבבל מפני שאין מרחמין על הבריות עיי"ש וע"כ התפלל רב שיתן ה' חיים של עושר וכבוד היינו שיתקיים העושר ביד בעליו ולא יוסיף להיות ננער. ואמר של עושר וכבוד כי עפ"י הרוב שני הדברים האלה קשורים זה עם זה ושלובי יד ילכו, כי מי שיש לו עושר הוא גם מכובד בעיני הבריות כידוע:
והוסיף עוד להתפלל על חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים וי"ל הכוונה עפ"י דברי הש"ס בתענית ט' ע"ב עולא איקלע לבבל חזי מלא צנא דתמרא בזוזא אמר מלא צנא דדובשא בזוזא ובבלאי לא עסקי באורייתא, בלילה צערוהו אמר מלא צנא דסכינא בזוזא ובבלאי עסקי באורייתא עיי"ש הרי דבבבל הי' מצוי דבר הגורם להחליש ההתמדה בלימוד ולכן התפלל רב שהדבר הזה לא יזיק וה' יתן להם חיים שיש בהם אהבת תורה. והוסיף עוד לומר חיים שיש בהם אהבת תורה ויראת שמים כי תורה בלי יראת שמים במה נחשבה היא עיין שבת ל"א ע"ב כל אדם שיש בו תורה ואין בו י"ש דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצוניות לא מסרו לו בהי עייל עיי"ש ועיין יומא ע"ב אוי להם לשונאיהם של ת"ח שעוסקין בתורה ואין בהן י"ש וכאלה רבות עוד וי"ל עוד דלכן התפלל על חיים שיש בהם י"ש דכבר כתבנו דבבבל היתה מדת הכעס שולטת ובש"ס דנדרים כ"ב אמרו דכל אדם הכועס אפי' שכינה אינה חשובה כנגדו עיי"ש וע"כ התפלל רב שתהי' יראת ה' חופפת כל היום ולא תתמעט בשביל הכעס:
וסיים רב את תפלתו בבקשו על חיים שימלא ה' כל משאלות הלב לטובה, וי"ל דגם סוף דבריו אלה מכוונים אל יושבי בבל דכבר כתבנו דבבבל גברה מדת החנופה, וחז"ל אמרו בסוטה מ"א דכל אדם שיש בו חנופה אין תפלתו נשמעת עיי"ש ולכן התפלל רב שעכ"ז ישמע ה' תפלותיהם וימלא משאלות לבם לטובה:
והנה כל הדברים האלה כתבנו בדרך השערה, אכן בכלל כל עין יראה כי התפלה הזאת יקרה היא מאד באיכותה ומהותה וכל דברי' כזהב מזוקקים וע"כ גם מסדרי התפלות הקבועות חלקו לה מלא חפנים כבוד וישימו לה מקום להתפלל אותה בכל שבת שמברכין החודש ואחרי אשר רב הי' המחבר התפלה הצחה והיקרה הזאת הנה בהתפללנו אותה אנו מזכירין גם זכותו של רב ומסיימים אחרי' כי יעשה לנו ה' כל זאת בזכות. תפלת רב היינו בזכות רב בעל התפלה. הזאת והבן:
וראוי להזכיר כי מלבד התפלה הזאת מצאנו עוד לרב שסידר תפלות אחרות וכלן כאחד יקרות במינן ומאד נעלות עיין ירושלמי ר"ה פ"א ה"ג דתני בתקיעתא דרב זה היום תחלת מעשיך וכו' וביאר במפרש שם דרב סידר תפלת מוסף של ר"ה וכיון שבמוסף תוקעין קרי לי' תקיעתא עיי"ש ועיין בש"ס ברכות ל"ג ע"ב דגם תפלת ותודיענו בליל יו"ט שחל במו"ש, אשר חז"ל כנו אותה שם בשם מרגניתא, מיוחסת לרב שתקנה בבבל עיי"ש: