ברכת אהרן· הרב אהרן לוין
פרק שני · קכג
שם בגמרא ר' אלעזר בתר דמסיים צלותי' אמר הכי יהי רצון מלפניך ה' אלקינו שתשכן בפורינו אהבה אחוה ושלום וריעות ותרבה גבולינו בתלמידים ותצליח סופנו אחרית ותקוה ותשים חלקנו בג"ע ותקננו בחבר טוב ויצר טוב בעולמך ונשכים ונוצא ייחול לבבנו ליראה את שמך ותבוא לפניך קורת נפשנו לטובה. עיין בעיון יעקב על העין יעקב שיחס התפלה הזאת לר"א בן שמוע דהוא סתם ר"א ולפענ"ד זה ליתא דרק במשנה ובברייתא הוה סתם ר"א בן שמוע אבל בגמ' סתם ר"א הוא ר"א בן פדת וכ"כ רש"י בגיטין ל"א ע"ב וביבמות ע"ב ע"ב עיי"ש וא"כ יותר יש ליחס התפלה הזאת לר"א בן פדת שהוא סתם ר"א בגמרא:
ובהבנת התפלה הזאת נלפע"ד לשער הנה מה שהתפלל שיהי' בפוריו אהבה ואחוה ושלום וריעות כי ר"א הי' כהן כדאיתא בירושלמי פ' אין עומדין הובא ברא"ש פ"ג דמגילה הכ"ב עיי"ש ר"א הי' נפיק לברא פירוש שיצא לחוץ כדי שלא יצטרך לעלות לדוכן כשהחזן קורא כהנים ולא יעבור בג' עשה ועיין מ"ק כ"ח שהי' מאוכלי תרומה, וידוע דהכהנים בטבעם המה בעלי מריבה ואוהבי מדון וכאשר מצאנו לר"א בעצמו שאמר בקידושין ע' ע"ב אם ראית כהן בעזות מצח אל תהרהר אחריו שנאמר ועמך כמריבי כהן (הושע ד') ועיי"ש בפירש"י שכתב שהם בני מריבה כדכתיב כמריבי כהן עיי"ש ועיין שבת קמ"ט ע"ב מה דתימא הואיל וכתיב ועמך כמריבי כהן וכו' ופירש"י ככהנים אלו שהם בעלי מריבה עיי"ש ולכן התפלל ר"א שלא תשלוט בו מדת המריבה המצוי' עפ"י רוב אצל הכהנים, רק ישכנו בגבולו אהבה ואחוה ושלום ורעות:
או י"ל דה"ט שהתפלל ר"א שישכנו בגבולו אהבה ואחוה ושלום וריעות כי ר"א הי' עני מאד כדאיתא בתענית כ"ה דדחיקא לי' מילתא טובא עד כי לא הו"ל מידי למטעם ושקל ברא דתומא ושדייה בפומי' וחלש לבי' עיי"ש וידוע דהעניות גורמת מריבה בביתו של אדם וכמאמר חז"ל כד משלם שערי מכדא נקיש ואתאי תיגרא בביתא ב"מ כ"ט ע"ב ולכן התחנן ר"א שלא יופר השלום בביתו ובכל עת ישכנו בו אהבה ואחוה ושלום וריעות:
ואולי מפאת זה התפלל ג"כ שירבה גבולו בתלמידים. כי עפ"י הרוב חכמת המסכן בזוי' ותורת העני מונחת בקרן זויות ואין דורש אותה וע"כ התפלל ר"א שהעניות לא יגרום לו חסרון בתלמידים, וירבו בכל עת הבאים לשתות מבאר חכמתו ותורתו:
ומה שהשתוקק ר"א כ"כ שיהי' לו תלמידים רבים י"ל דקאי לטעמי' דמצאנו בי' שהפליג הרבה מעלת הלימוד עם התלמידים עיין עירובין כ"ד א"ר אלעזר מ"ד לחייו כערוגת הבושם שה"ש ה') אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם הזה שהכל מתבשמין ממנו תלמודו מתקיים בידו ואם לאו תלמודו אינו מתקיים בידו עיי"ש ולכן התפלל שיגיע אמנם למדרגה כזאת ושיהי' לו תלמידים רבים המקשיבים לקולו:
וקצת י"ל דה"ט שהשתוקק ר"א לתלמידים כי לא הי' לו בנים וכאשר מצאנו לעיל בדף ה' ע"ב שא"ל ר' יוחנן אי משום בני דין גרמא דעשיראה ביר עיי"ש ולכן רצה להעמיד תלמידים החשובים ג"כ כבנים וכמאמר חז"ל בסנהדרין צ"ט ע"ב כל המלמד את בן חבירו תורה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו וכו' ור"א בעצמו הוסיף שם כאלו עשאו לדברי תורה עיי"ש. אכן בהשערה זו יש להתוכח כי באמת מצאנו לר"א שהי' לו בנים עיין ברכות י"א ע"ב וכן אורי לי' ר' אלעזר לר' פדת ברי' עיי"ש ועיין תוס' נדה ח' ע"א ד"ה ואמר ר' פדת מ"ש בענין זה אי הי' לו לר"א בנים או לא ועיין לעיל בחידושינו לדף ה' מאמר כ"ה מה שכתבנו בזה:
והא שהתפלל ר"א ותצליח סופנו אחרית ותקוה י"ל דהכונה ג"כ ע"ד הנ"ל כי ר"א הי' עני ולמד תורה מתוך הדחק והתפלל איפוא שיצליח ה' סופו ואחריתו יהי' מבורך ע"ד שאמרו חז"ל באבות פ"ד מ"ט כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר עיי"ש ועיין ע"ז י"ט דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים כל העוסק בתורה נכסיו מצליחין לו עיי"ש ומאמר דומה לזה מצאנו לר"א עצמו עיין ש"ס סנהדרין צ"ב ע"א א"ר אלעזר כל אדם שיש בו דיעה לסוף מתעשר עיי"ש ואולי כשאמר ר"א המאמר הזה לגרמי' הוא דאמרי' שניחם עצמו שבהיותו לומד תורה וקונה דיעה לעצמו סופו שיצלח ה' דרכו ואחריתו ישגה מאד וכנ"ל:
והוסיף ר"א להתפלל ותשים חלקנו בג"ע י"ל כי הדברים האלה המה קשורים עם הדברים הקודמים כי אחרי שהתפלל שיהי' לו תלמידים רבים הנה נקל מאד לו להכשל גם בתלמידים שאינם הגונים ויצא שכרו בהפסדו וכמאמר חז"ל כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל לגיהנם עיין חולין קל"ג ע"א לכן הוסיף להתפלל שיהי' חלקו בג"ע והיינו שאך תלמידים הגונים יבואו להסתפח בנחלתו ואז יירש ג"ע ולא גיהנם וע"ד שאמרו חז"ל להלן בדף י"ז ע"ב אין פרץ שלא תהא סיעתנו כסיעתו של שאול שיצא ממנו דואג האדומי ואין יוצאת שלא תהא סיעתנו כסיעתו של דוד שיצא ממנו אחיתופל וכו' ברחובותינו שלא יהי' לנו בן או תלמיד שמקדיח תבשילו ברבים עיי"ש:
והתפלל עוד ר"א ותקננו בחבר טוב וביצר טוב בעולמך, כי הרבה שכנים עושים עיין סוטה ז' ע"א ובהתחבר האדם עם עושי רעה אז מבלי משים ילמוד לעשות כתועבותם והי' כמוהם אולם בבואו בסוד צדיקים מהם יקח מוסר לעשות הטוב והישר, כמאמר הכתוב הולך את חכמים יחכם ורעה כסילים ירוע (משלי י"ג כ') וע"כ הזהרנו חז"ל להתרחק בכל היכולת מאנשים רעים וחטאים וכמאמר המשנה באבות פ"א הרחק משכן רע ומה יקרו הדברים אשר אמרנו בחוברת מטה אהרן דף כ"ו לבאר מאמר חז"ל ויק"ר ט' ט' (בספרי שם נרשם מקום המאמר שבת י' וזה טעות כי שם נאמר בבית המרחץ וצ"ל ויק"ר כמ"ש) שאסור לאדם לשאול בשלום חבירו במקום מטונף דזה מליצה שאם יעמוד איש במקום בלתי טהור והוא מגואל מעונות ופשעים אין להושיט לו היד לשלום ולהתחבר עמו כי בהיותנו אתו יחד לאט לאט גם אנחנו נלך הלוך וחסור ונעשה כתועבותיו, וי"ל דע"ז כיון גם ר"א בהתפללו כי יתקנהו ה' בחבר טוב וביצר טוב כי באמת שני הדברים האלה אחד המה ומי שיש לו חבר טוב יש לו ג"כ יצר טוב כי מחברו יקח מוסר איככה יתנהג בחיים לעשות הטוב והישר אכן מי שאין לו חבר טוב ועאכו"כ אם יש לו חבר רע הנה זה סופו ליפול ברשת היצה"ר אשר ישפוך ממשלתו עליו ויקחהו אחריו שבי. ובזה י"ל דר"א אזיל לטעמי' כי מצאנו ממנו מאמרים המורים עד היכן יש להתרחק מחברים רעים עיין יומא ל"ה א"ר אלעזר צדיק מעצמו ורשע מחבירו עיי"ש ועיין פסחים מ"ט א"ר אלעזר ע"ה אסור להתלות עמו בדרך עיי"ש:
וי"ל עוד דמה שהתפלל ר"א שיתקנו ה' בחבר טוב הוא משום שראה בזה תועלת גדול ללימוד התורה וכמאמר חז"ל בברכות ס"ג הסכת ושמע ישראל (דברים כ"ז) עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה עיי"ש ואמרו חז"ל בתענית ז' למה נמשלו דברי תורה כעץ וכו' לומר לך מה עץ קטן מדליק את הגדול אף ת"ח קטנים מחדדים את הגדולים והיינו דאמר ר' חנינא הרבה למדתי מרבותי ומחברי יותר וכ' עיי"ש ובזה י"ל ג"כ דאזיל ר"א לטעמי' כי גם בענין זה מצאנו ממנו מאמרים אחדים אשר בהם הפליג מאד מעלת הלימוד בדיבוק חברים עיין נדרים פ"א ע"א שלחו מתם הזהרו בחבורה ועיי"ש בפירש"י הזהרו שלא תלמדו תורה אלא בחבורה שאין אדם מתפלפל אלא מתוך לימוד חבירו, וידוע דשלחו מתם הוא ר"א כמבואר בש"ס סנהדרין י"ז ע"ב ועיין שבת ס"ג א"ר ירמי' משמי' דר"א שני ת"ח. המחדדין זל"ז בהלכה הקב"ה מצליח להם וכו' עיי"ש שחשב עוד כמה מעלות טובות המגיעות ע"י הלימוד עם חברים וזה מתאים מאד לדברינו ומפיץ לנו אור על תפלת ר"א כנ"ל:
ומה שהתפלל עוד ר"א ונשכים ונמצא ייחול לבבינו ליראה את שמך י"ל בהבנת הדברים עפ"י דברי הבינה לעתים דרוש י"ג שכ' בהבנת התפלה שאנו מתפללים בימים הקדושים זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים למענך אלקים חיים, דהכונה היא דמה שאנו מבקשים שיזכרנו ה' לחיים ויכתבנו בספר החיים אין כונתנו בזה למעננו למען נתענג בתענוגי החיים ונשמח ברבות הטובה, כי אם כל כונתנו בזה היא אך למענו יתברך כדי שבהיותנו מעוטרים בברכת ה' נוכל לעשות רצונו ולעבדו בלב שלם מה שא"א לנו לעשות רק בהיותנו בחיים ומלאים ברכת ה' עיי"ש בדבריו, וע"כ התפלל גם ר"א שישכים וימצא ייחול לבבו היינו שיתמלאו כל משאלות לבו לטובה וארשת שפתיו בל ימנע מאתו, וזה לא למענו רק כדי ליראה את שמך כלומר שיהי' בכחו לירא את ה' ולעבדו בלב שלם אשר אך זה אדיר כל חפצו ותשוקתו בכל עת וכאמור:
וסיים ר"א את תפלתו ותבוא לפניך קורת נפשנו לטובה, י"ל דהדברים מתאימים עם הא דמסופר לנו לעיל בדף ה' ע"ב דר"י אשכחי' לר"א דהוה בכי וא"ל אמאי קא בכית אי משום תורה דלא אפשת שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים עיי"ש והכוונה בזה ע"ד שאמרו חז"ל מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה (קידושין מ' ע"א) ולכן דיבר ר"י על לב ר"א שלא יתעצב על אשר מניעות שונות תעמודנה לו לשטן ולא תתננה לו להוציא מחשבותיו הטובות לפעולת אדם כי הכל הולך אחר כונת הלב וה' יודע מחשבות האדם ואם טובות הנה הוא מצרפן למעשה וכנ"ל, וע"כ התחנן ר"א כי יהי' אמנם כן ותבוא בכל עת קורת נפשו היינו מחשבתו אשר הוא חושב לטובה לעשות רצון ה' לפניו יתברך, ותעלה לרצון לפניו כאילו הי' גם מוציא המחשבה הזאת מכח אל הפועל וכאמור: